המערכה שמנהלת ישראל בסוריה עלתה השבוע מדרגה. התגובה הרוסית לאירועים האחרונים, בתביעתה הפומבית מישראל לחדול מהתקפותיה בסוריה, מציבה את המשך המערכה הישראלית בצומת דרכים. לפי שעה הצומת נראית להנהגה הישראלית כמאפשרת לחלוף על פניה ולהמשיך הלאה באותה הדרך. בסדרת הצהרות ראש הממשלה נתניהו אכן הכריז כי ישראל בהנהגתו נחושה להמשיך במערכה.
שלוש מטרות מציגה ישראל ללחימתה בסוריה: מניעת התפתחותה של חזית טרור בגבול רמת הגולן, מניעת התבססות צבאית של אירן בסוריה ומניעת הצטיידות חיזבאללה וגורמי כוח אירניים בנשק התקפי ארוך טווח בעל יכולות דיוק. קיימת לפי שעה הסכמה רחבה כי שלושת המטרות הישראליות ראויות למאבק. בכל זאת מתוך חשש להסלמה בלתי נשלטת כתוצאה מהמשך הפעולה הישראלית, ומתוך ספק ביכולת להשיג את מטרות המערכה, מתגברת הקריאה לבחינה ביקורתית של המשך המערכה. במאמר שפרסם תא"ל מיל' איתי ברון שהיה ראש חטיבת המחקר באמ"ן, קרא לבחינה מחדש של האסטרטגיה הישראלית בסוריה. בנימוקיו הצביע על השתנות הנסיבות כמגמה המביאה ל"הצטברות עומס יתר של סיכונים". גם בממד המבצעי, מבחינת השימוש במערכות נשק מתקדמות, במיקוד טכני לשיטות הפעולה הישראליות ולמורכבות ההתמודדות למול אמצעי ההתגוננות הסורים בהכוונה רוסית, העליונות הישראלית הופכת למאותגרת.
בירור ראשון ראוי שיערך למושג מב"מ - מערכה שבין המלחמות. במסמך אסטרטגיית צה"ל שפורסם לציבור, של הרמטכ"ל היוצא רא"ל איזנקוט הוגדרה תכלית המב"מ: "להחליש גורמים שליליים, להשיג הרתעה, על-מנת להרחיק את המלחמה הבאה". בצדק שואלים האם המשך המערכה בצורתה הנוכחית יצליח להרחיק את המלחמה או שמא מתוך הסלמה בלתי נשלטת יביא דווקא להתפרצותה.
המערכה שהתרחשה בזירה הסורית בשלוש השנים שקדמו למלחמת ששת הימים, יכולה לשמש דוגמה היסטורית להבהרת הדילמה. החל משנת 1964, ניהל צה"ל מערכה שבין המלחמות במיקוד לשלושה מאמצים: סיכול תוכנית ההטיה של מקורות הירדן, מימוש ריבונות בשטחים המפורזים בגבול סוריה, ומאבק נגד הטרור שהלך והתעצם עם הקמת הפתח בהתבססות מחנותיו בסוריה. אלופי המטכ"ל בהנהגת רא"ל רבין ביקשו אז למצות את פוטנציאל תקריות הגבול עד כדי ציפייה מודעת לחולל בדינמיקה של הסלמה התנגשות צבאית רחבה עם סוריה, עד כדי מלחמה. הרמטכ"ל רבין האמין כי הכרעת סוריה במלחמה תפתור גם את בעיית טרור הפתח.
ב-7 לאפריל 1967, התפתחה תקרית גבול מתוך עבודה חקלאית יזומה באזור המפורז ממזרח לכנרת. בתוך התלקחות האש, נפלו פגזים על בתי קיבוץ תל קציר. ראש הממשלה ושר הביטחון אשכול, אישר הפעלת מטוסי חיל-האוויר לשיתוק מקורות הירי. חיל-האוויר הפעיל באותו יום 171 גיחות, לתקיפה ולפטרול, הופלו שישה מטוסי מיג סוריים.
תקרית זו הייתה ללא ספק נקודת תפנית בהתדרדרות שהתחוללה בהאצת בריה"מ ומצרים לקראת מלחמת ששת הימים. מנקודת מבט זו, אם התכלית למערכה שבין המלחמות, הייתה ממוקדת בשאיפה להרחקת סכנת המלחמה, יום הקרב ב-7 אפריל על מלוא הישגיו הטקטיים, היה כישלון מערכתי. אלא שמבחינה לוגית ואסטרטגית המערכה שבין המלחמות יכולה לכוון גם לתכלית אחרת, כמו הבשלת התנאים המתאימים לפריצת מלחמה.
הגיון זה ישים גם לגבי תכלית המערכה שמנהלת ישראל בסוריה בימים אלה. אכן נדרש מיקוד בהגדרת התכלית - בממד המוצהר נכון להמשיך לדרוש את השגת שלושת המטרות המוזכרות לעיל, כמטרות אסטרטגיות נדרשות לביטחון ישראל. בממד הסמוי, חייבת להתבהר ההבנה כי בנסיבות המשתנות, גם אם המשך הפעולה הישראלית עלול להביא למלחמה, יש להתכונן אליה במאמץ למצות את הפוטנציאל הטמון בה כמוצא מסבך בלתי פתור בזירה הצפונית.
