בני גנץ דיבר, והצליח להפיח בקרב רבים וטובים תחושה של תקווה. משהו חדש הגיע ואולי יש סיכוי לשנות סוף-סוף את פני הדברים ולשלוח אל סל האשפה של ההיסטוריה את המערכת השלטונית המושחתת, שגם תומכי ליכוד רבים מאסו באופן שבו היא נוהגת. גבה-קומה ורהוט, מרשים ואומר את כל מה שמצלצל כחשוב אצל קהל המאזינים שלו, בני גנץ הצליח לדבר על כל הדברים שמטרידים את האזרח - משחיתות ועד ביורוקרטיה, מצפיפות בבתי-החולים ועד לשוויון אזרחי, תוך שהוא אינו פוסח על טיפוח תחושת הביטחון, זה שהשליט הנוכחי הפך לכלי תעמולה המזיק לישראל.
ומה שאולי היה אפילו חשוב יותר: בני גנץ הצליח לייצר נאום שהפך לסרח-עודף חסר כל חשיבות את הוויכוח שאותו ניסה נתניהו להעצים - הוויכוח הדמיוני בין שמאל לימין והדמוניזציה של הטבעת התווית "שמאלנים" על כל מי שיש לו אפילו טיפה של ביקורת על השלטון המושחת. ויותר מכך, הוא הראה שהוא מתכוון ברצינות לניסיון לשלב כוחות וליצור קואליציה חדשה שתחליף את השלטון.
לפי מה שאמר, בני גנץ מזכיר בגישתו את מייסדי האומה הישראלית - אלה שהיו תקיפים מהבחינה הביטחונית אך שוחרי שלום, ומה שחשוב עוד יותר: כאלה המקפידים על טוהר המידות! לא עוד מלוכה אלא שוב ממלכה; מקום בו צירוף המושגים "ראש
ממשלה" ו"כתב אישום" לא יכולים לדור בכפיפה אחת, שכן זה, כפי שאמר גנץ: "מגוחך"!
אבל זה שהליכוד נכנס להיסטריה של פחד הוא רק מחצית הדרך שגנץ צריך לעבוד כדי להשלים את המהפך. זה קרה גם בגלל התוכן ובגלל ההופעה של גנץ אבל גם בגלל שהוא הראה שהוא יכול לייצר חבירה של שותפים נוספים, אפילו תמורת תשלום גבוה, מה שמלמד על כך שיש אצלו דברים החשובים מהאגו שלו. אלא שהשותף שחבר אליו איננו נטול בעיה, ולא משום שלבדו יעלון לא היה עובר את אחוז החסימה.
ציפי לבני
עכשיו מה שגנץ צריך, בעיקר כדי להעביר אליו עוד מצביעי לפיד, הוא לחבר אליו גם את
ציפי לבני. לא רק משום שהיא האישה היחידה במערכת ובמחנה שאיננו ליכוד שמביאה איתה ניסיון מעשי במדיניות, בביטחון ובממשל, אלא משום שהיא תרחיב את מוטת כנפיו ואת יכולתו להיות הכתובת של מאוכזבי עבודה ושל מי שרואה בלפיד - בצדק - איש חלול, דמות של קרטון שאין בה ולא כלום (למרות שבסיעתו אפשר שיהיו כמה אנשים מוצלחים) ובוודאי מי שאינו יכול להיות ראש ממשלה.
הפרשנים הפוליטיים טוענים שגנץ בורח מלבני כמו מאש כי היא נתפסת בעיניו - או בעיני חלק מהציבור - כ"שמאלנית". אבל גם אם זו הינה הערכה נכונה, הרי שלאחר שיעלון - מי שנחשב כימני, אפילו קיצוני - ושותפיו לדרך נחתו במחנהו של גנץ, הבאתה של לבני תאזן את מה שעשוי/עלול להיראות כהטיה לימין ותוכיח בעליל את הממלכתיות של גנץ ושל מפלגתו ותראה כי היא שואבת אליה את מי שהממלכה חשובה להם ולא השררה כשלעצמה.
ואז, אם וכאשר גם ציפי לבני תצטרף לגנץ גם לפיד וגבאי יוכלו להצטרף, אם לא במסגרת של מפלגה אחת הרי שבמסגרת של ברית מפלגות הרצות יחד. ואולי אפילו אורלי לוי תוכל להיות חלק מברית כזאת אם אפשר יהיה למצוא פתרון לבעיה המשפטית של מפלגתה החדשה. במצב כזה, בני גנץ יוכל לייצר את התנאי ההכרחי להחלפת שלטונו של נתניהו - גוש חוסם של לפחות 61 חברי כנסת. זה ישחרר אפילו את הליכוד מנתניהו ואפשר שהליכוד המצומצם בהנהגת מישהו אחר יוכל להיות גם הוא שותף בממשלת הבראה שישראל כל-כך זקוקה לה.
במידה רבה האפשרות שכל זה יתגשם תלוייה במה שיעשה בני גנץ. ביום שלישי האחרון הוא הצית את התקווה והציע הבטחה. עכשיו כל מה שנותר לו לעשות הוא לקיים!
