על פניו אין שום ספק ש
בני גנץ הוא אלטרנטיבה הולמת לשלטונו הממושך של ראש הממשלה ומנהיג הליכוד,
בנימין נתניהו. אלא שגץ לא יוכל, כמובן, לשאת בנטל הזה לבדו, והוא תלוי בכוח מסייע, שישלים את הפאזל הרצוי.
הצרה הגדולה היא שאלטרנטיבה שכזאת היא, בנסיבות הקיימות, רק בגדר חלום באספמיא. היא תלויה באיחוד הכוחות עם מי שהיה עד עכשיו הכוח המשני לבנימין נתניהו. את הכוח הזה מוביל כיום, בראש מורכן,
יאיר לפיד.
עם כל הכבוד לאיש שנראה עד לפני שבועות אחדים כאלטרנטיבה לליכוד - שוב אין בכוחו של לפיד למשוך אחריו תומכים נלהבים, שיוכלו לשחזר מחדש את הישגם הגדול מהבחירות הקודמות ולאיים על שלטון הליכוד.
באין תחליף
אבל מעבר לכך נידונה מראש אלטרנטיבה שלטונית שכזאת לכישלון מוחץ. הסיכוי שיאיר לפיד יאות לחבור בראש מפלגתו, "יש עתיד", לבני גנץ, ככוח משני, שואף כיום לאפס מוחלט, גם אם יורידו לו עבור כך את הירח.
אז ימין ושמאל - רק חול וחול. ואילו לפיד, כשיכור מהישגו הגדול בבחירות הקודמות, לעולם לא יסכים להיות האיש מספר שתיים, לא תחת גנץ ולא תחת מישהו אחר. מכל מקום, מה שברור הוא שעד לבחירות הקרובות לא יימצא תחליף להישג של גנץ, ונתניהו יכול להמשיך ולישון, בהשקט ובביטחה, ללא כל פחד מערעור שלטונו.
