"בכורת" גנץ, תחושות ראשונות

גנץ איננו ימין. הוא גם איננו שמאל. גנץ, בינתיים לפחות, פשוט איננו; ומה שהוצג בהופעתו "הראשונה" כפוליטיקאי הטוען לכתר, ביום ג', 29.1.19, היה הפסדה החדשה של השמאל "המהול"¹ בישראל. את החודש הראשון של המרוץ הפוליטי לכנסת הקרובה, "בזבז" בשקט מופתי על אי-אמירת שום דבר בעל משמעות על נושא בעל ערך כלשהו, מלבד חוק הלאום. ולחוק-יסוד קריטי זה תרם תרומה שלילית. מוטב היה אילו שתק דווקא בנושא זה. גנץ קורא לא-רע מסמכים בעברית, אולם כאשר, בהשראתו ובהשראת הצוות האסטרטגי המנווט אותו, אין בהם בשורה - גם אין בהם תועלת. זה המצב לדידי גם אחרי יום ג' הנ"ל. אני נזכר בנאומים הפרוגרמטיים האדירים של בן -גוריון, בגין וחלק ממשיכי דרכם, כאשר עמדו על פרשות דרכים. לדעתי, גנץ עמד ביום ג' האחרון על פרשת דרכים ובהצגת הדברים הקצרה וההצהרתית שלו, לא ניתן לכך ולו ביטוי קל שבקלים. היה לדברים אופי של מורה העומד בפני תלמידיו (או אולי מנהל בי"ס) ומציג בפניהם את דעותיו על דרכי ההתנהלות היומיומיות שלהם; בבחינת - זה יפה וטוב, זה אינו יפה אך לא נורא, ואלו הדברים שאינם לרוחי. זו איננה מנהיגות לאומית, זה בקושי שיח של מדרשה מקומית. העובדה שהצליח להתעורר ממצב הרוח המנומנם בו הוא שרוי בדרך כלל בהופעותיו בציבור, אינה אומרת עליו שום דבר חדש. כל אדם יכול להתעלות לזמן קצר על הרגליו הבסיסיים ולשגר לסביבתו קורטוב של "שאר רוח". הדמות החיוורת של בוגי יעלון לימינו, לא תיקנה כהוא-זה את הרושם הכללי של הופעת "כוח המשימה" החדש. אפילו ה"ימין החדש", שהופיע בפני הציבור לראשונה עם מנהיגות יוזמת דו-ראשית, הבין ששותפות בהנהגה אומרת שלשני השותפים יש מה לומר. בשותפות גנץ-יעלון, יש "בעל בית" ו"נגרר בכיר" שטרם סיגל לעצמו את החיסון המנטלי ההכרחי לפוליטיקאי פעיל; צר לי על יעלון. הטיפוח והניפוח שעשו גנץ וצוות עוזריו ויועציו לדימויו האישי כמושיע ולדברים המהותיים שיאמר סוף-סוף לציבור באירוע המכונן ב-29.1, היו חסרי פרופורציה למה שקבלנו באמת - שפע אמרות שפר, אפס התחייבויות על משאבים וזמן, טשטוש מוחלט של הזהות הפוליטית, הביטחונית והכלכלית-חברתית; במילים פשוטות: בדיוק מה שהיה צפוי - תרגיל תקשורתי על סף הולכת הציבור שולל, החסר בו עמוד השדרה החיוני של מענה קונקרטי ומפורש לסוגיות הקריטיות העומדות על הפרק. למעשה, השמאל האופורטוניסטי והפוסט-ציוני עבר "לדירה פוליטית" חדשה, ותו לא. השותפות גנץ-יעלון, מייצגת כיום אותה אניגמה שהציג בנפרד לפני המפגש. אם יחברו אליה עוד שותפים מאותו סוג, היא תהיה שותפות רחבה יותר אבל לא טובה יותר. שלושה או ארבעה רמטכ"לים הם שותפות בערבון מוגבל מאוד. לטעמי, אילו שרתו במטה כללי אחד באותה דרגה ובאותו זמן, היו מתקשים למצוא שפה משותפת אפילו בנושאים צבאיים טהורים; בענייני מדינה המורכבים בכמה סדרי גודל מכך - על אחת כמה וכמה. הגילוי היחיד עליו למדנו בהופעה היה התחברות פוליטית על תנאי של שני השותפים, כשהתנאי מטושטש ולא ברור. עמדות לא ברורות ולא זהות של שניהם ביחס לכניסה או השתתפות אפשרית בממשלה בראשות נתניהו, אם - כפי שהסקרים עדיין מוכיחים - יזכה הליכוד במרבית קולות הבוחרים. קיימת אי-בהירות לגבי השאלות: מה יהיה תפקידו של יעלון בשותפות; אי-בהירות לגבי השאלה מה עושים המסופחים החדשים לרשימת יעלון במקומות ראליים (השני והשלישי); האם תלך בסופו של יום השותפות לאופוזיציה (עמדת יעלון) או האם ילך הגוש החדש לקואליציה אפשרית (עמדת גנץ). שאלות חברה וכלכלה נותרו תחת ערפל אניגמטי סמיך למדי. כך גם בשאלות הקשורות לעמדה העקרונית של השותפות מול ניגודי האינטרסים שהתגלעו בקדנציה האחרונה בין הכנסת לבין המערכת המשפטית - סוגיות שלטון החוק ויסודות המבנה הדמוקרטי הישראלי, כפי שנהוג לכנות זאת. "סוד" מוחלט נוסף הוא האם ייתכן ששני אלה יחברו ליאיר לפיד, שהאגו שלו גדול משל שניהם יחד, להקמת גוש מרכז-שמאל-בלתי-מזוהים? אולי רק כך ובשיתוף עם הרשימות הערביות (הפוסט ציוניות, יש להדגיש), יהיה מספר תומכי הגוש החדש מבפנים ומבחוץ מספיק כדי להקים קואליציה או לפחות ליצור רוב חוסם נגד הימין. אם כך אומנם יקרה, מי יהיה "המוביל הארצי" בקואליציית-הנגד, לאור העובדה שלפיד אינו רואה באף אחד מהם מועמד עדיף על פניו? אם לא ילכו בדרך זו, לאן ילכו כל השלושה - שוב לאופוזיציה?! מה תעשה מדינת ישראל עם רוב חוסם - תלך שוב לבחירות? כיצד תנהל עצמה במציאות הקיימת או החזויה? עד לשאלות אלו לא הגיעה השותפות בחשיבתה ארוכת-הטווח ואם הגיעה לא סברה, כנראה, שזכות הציבור לדעת מה היא מציעה לו גם בסוגיות קריטיות אלה תקפה; שהרי מטרה של הדחת נתניהו בכל מחיר, איננה החזון הציוני החדש של מדינת-ישראל. אין לי ספק שתרגילי הטשטוש והניפוח חסר הערך של ציפיות הציבור שארגנו גנץ ויועציו לקראת יום החשיפה הגדול, עשוי לבלבל מספר לא גדול של מיואשים כרוניים ואולי גם מספר קטן של מהססים או אופטימיסטים חסרי - תקנה. בנסיבות אלה עשוי גנץ לקבל זמנית עוד מספר מנדטים בסקרים הקרובים, אולם אין בכך מענה לאף אחת מהסוגיות היסודיות. אם יקבל יותר, יהיה זה משום ש"שתה", כפי שנהוג לומר, מנדטים משותפיו בשמאל ובמרכז, אולם בכך לא שינה דבר בגוש הפוליטי אליו הוא משתייך. אופוריה שאין לה יסוד אמיתי איננה מתמידה; זהו אחד מחסרונותיה הגדולים. הרוחות ירגעו. הציבור יבין שמה שהיה שלשום נשאר גם אתמול וככל הנראה יהיה גם מחר. הציבור, שאיננו טיפש, יפנים מחדש את האמירה החריפה של איינשטיין, שרק שוטה יכול לקוות שמי ומה שלא הביא את הגאולה אתמול, אם לא השתנה היום, גם לא יביא אותה מחר.

זמנית, הסכנה לנתניהו ולימין אכן גָדְלה אחרי המהלך של אתמול, אבל לא מסיבות רציונליות אלא מטעמים פסיכולוגיים. בכדי לגמד את מחזה האבסורד לממדים להם הוא ראוי, צריך נתניהו לחדד את עמדותיו ולהבהיר את כוונותיו. נדרשת הבהרה בנושאי כלכלה וחברה והתחיקה המתקנת ומתקננת את יחסי הגומלין בין רשויות השלטון בישראל; אחרי שעשה זאת כבר בנושאי ביטחון והוכיח בפועל את יכולותיו בשאלות של מדיניות חוץ. חידוד כזה יכריח את "האובליסק" הפוליטי החדש להסיר את הלוט ולהזדהות סוף-סוף באופן מפורש בפני הציבור, בין אם בדרך של הצגת חלופה קונקרטית או בדרך של תקיפת העמדות הפרטניות של גוש הימין. התפתחות כזו תחזק את דימוי נתניהו כמנהיג, תרכז ותגבש סביבו את המהססים וחלשי האמונה ביכולתו וברצונו לפעול אחרת מבעבר והדבר יפורר במהירות את השותפות כביכול בין המרכז לשמאל "המהול" והאדום. אירוע ה"יציאה" של גנץ היה שעת-כושר בלתי-חוזרת לייצר מומנטום פוליטי, שהגורו המתווה והמוביל אותו הוא גנץ. למומנטום כזה ערב בחירות עשוי, כאמור, להיות אפקט מכריע, אם הוא מתפתח לכלל מומנטום מתמשך. סופו של אפקט הזיקוקים לפוג, גם אם ברגע זה הוא נראה עדיין חזק. שעת "מחזות האבסורד" חלפה ואנו עוברים לתקופת המאמצים הסיזיפיים. לאחר שיפנים הציבור את משמעותו האמיתית של האירוע, גם הוספתם של ברק ואשכנזי, או רק אחד מהם, לשותפות, לא תשנה מהותית דבר - ברק שנוא על הציבור ואשכנזי יאבד במהירות את מעט הברק שיש בו, במיוחד לאחר שהצטרפותו תיפתח את תיבת פנדורה של פרשת הרפז ומערכות יחסי-האמת בין השותפים. להערכתי, אם יפרסם היועץ המשפטי את המלצותיו בפרשיות הקשר המשפטי-פוליטי נגד נתניהו במהלך חודש זה, מבלי לתת לו אפשרות להתעמת בפומבי עם עדי-המדינה, ללמוד את חומר הראיות שהצטבר ולהכין עבורו התייחסות מסודרת (שימוע), יהיה אירוע זה הרבה יותר בולט ומכריע פוליטית מהופעת השותפות גנץ-יעלון ב-29.1.19.