שימור בית תיאטרון "האהל"

בשנת 1930 הוקמה מפא"י - מפלגת פועלי ארץ ישראל. היא וההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל, שהוקמה 10 שנים לפני כן, ב-1920, היו כידוע הגורמים המרכזים ביישוב ובתנועה הציונית בתקופת טרום הקמת המדינה וגם בעשורים הראשונים לאחר הקמתה. בין השאר עסקו שני גופים אלה בהקמת בתי תרבות ומקומות כינוס עבור "הפועלים העמלים". אחד מבתי תרבות אלה ומהבולטים שבהם, היה בית תיאטרון אוהל (בית ארלוזורוב) ברחוב בלינסון 6 בתל אביב. בית תיאטרון אוהל (בית ארלוזורוב) נבנה בשנים 1939-1937 על-ידי מפא"י (ההסתדרות), ברח' בילינסון 6 בת"א, בעורפה של כיכר צינה דיזנגוף, בשכנות לקולנוע חן ומול קולנוע תל אביב, כדי לשמש אולם כינוסים למפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) ומשכן לתיאטרון ההסתדרותי 'אהל'. המבנה נקרא בית ארלוזורוב ע"ש המדינאי הציוני חיים ארלוזורוב שנרצח בחוף ים תל אביב ב-1933, אולם הוא מזוהה מוכר וידוע יותר בשם "אולם אוהל" שכן שימש משכנו של תיאטרון "אהל" במשך כשלושה עשורים, בין השנים 1940 – 1969. הבית תוכנן על-ידי האדריכל הנודע אריה שרון, בוגר בית הספר באוהאוס, ונבנה בסגנון הבינלאומי. לשרון היה "קשר משפחתי" לתיאטרון האוהל. רעייתו חיה סנקובסקי-שרון הייתה שחקנית בתיאטרון. הבית נפתח באופן רשמי בתחילת 1940. לקראת פתיחתו הרשמית הזמינה הנהלת הבית ותיאטרון אוהל עיתונאים לסיור התרשמות בבניין (הסיור נערך ב-28.1.1940) בליווי אדריכל הבניין אריה שרון ומשה הלוי מייסד תיאטרון האהל. לעיתונאים נמסר "פרוספקט" ובו פרטים ונתונים על הבית. אם תירצו מעין "הודעה לעיתונות" של היום. וכך מסקר את פתיחת הבית עיתון המשקיף בגיליונו מיום 31 בינואר 1940: "התיאטרון הסוציאליסטי "האוהל" עבר לא לאוהל, אלא לארמון, לארמון ממש... התיאטרון נמצא בקומה שניה ובו 28 חלונות לצד מערב. בזאת הערובה שהתיאטרון יהיה מאוורר וקריר אף בימי הקיץ הלוהטים. מדרגות מוזאיקה ברוחב של 2.5 מטר מובילות לאולם התיאטרון, הקירות מצופים עץ לשיפור האקוסטיקה. הכסאות ממין משובח, נוחים לישיבה מהנה". עיתון המשקיף מוסיף כי לרשות הבאים יעמדו "חדרי ההמתנה מרווחים ומלאי אור. גם הגג יעמוד לרשות הקהל בהפסקות וייתן אפשרות לשאוף אוויר צח בין מערכה למערכה. המבט מהגג על הסביבה מרהיב עין. מערכת החשמל על הבמה ובאולם היא מהמשוכללות לפי מיטב הטכניקה התיאטרלית באירופה". עיתון דבר בידיעה (30.1.1940) על פתיחת "בית ארלוזורוב" ברחוב בלינסון, מציין כי עיקר שאיפתו של מתכנן הבניין היא ליצור אווירה אינטימית בתיאטרון, וקשר בין הבימה לאולם, שהוא חשוב בפרט לכינוסים ולקונצרטים. מכל מקום היושבים באולם היציע רואים יפה את כל הנעשה על הבמה. עוד נאמר בידיעה: "בקומת הביניים, 4 חדרי איפור. במרתף מקום רב להחזקת התפאורות. שלוש כניסות לו מרחוב בלינסון ושתי כניסות צדדיות מחדרי האיפור". בסיור העיתונאים נמסר כי בהקמת הבית הושקעו כ-11,500 לירות (א"י) שניתנו כהלוואה על-ידי חברת "ביצור" ההסתדרותית לחברת בית ארלוזורוב - חברה בעלת הנכסים של מפא"י.

למען הדיוק ההיסטורי צריך לציין כי מבנה אולם בית ארלוזורוב תוכנן בתחילה לשמש כמקום כינוס ואירועים למרכז מפא"י וכששמעו ראשי תיאטרון האהל על תוכנית ההסתדרות ומפא"י להקים את "בית ארלוזורוב" ברחוב בלינסון, ביקשו שיהפוך לביתם הקבוע. בקשתם נענתה ותכנון הבניין התחשב בצרכי התיאטרון. המבנה הושכר על-ידי ההסתדרות לתיאטרון אהל לתקופה ארוכה שישמש ביתו ושם יוצגו מרבית הצגותיו. ההצגה הראשונה של תיאטרון האהל באולם הבית החדש שלו נערכה בתחילת 1940. הייתה זו ההצגה "בתיה", מחזה מחיי הארץ על-פי סיפורו של צבי שץ מאת פאלק הלפרין. נמסר כי ההצגה זכתה להצלחה רבה. התיאטרון נכנס באופן רשמי לבית ארלוזורוב בנובמבר 1940 (כתבה מורחבת על תיאטרון אוהל ותולדותיו תפורסם בקרוב באתר זה). במשך כ-30 שנה מ-1940 עד 1969 שימש אולם האהל (בית ארלוזורוב) כאולם הבית של תיאטרון האהל שהציג בו עשרות רבות של הצגות. אלפי איש חזו בהצגות אלה. בין ההצגות הבולטות והידועות שהוצגו על-ידי תיאטרון אהל במקום: "החייל האמיץ שוויק" בכיכובו של מאיר מרגלית, המחזמר "חמש חמש" על-פי מחזה מאת אהרן מגד בבימוי גדעון שמר, המחזה "הכתובה" מאת אפרים קישון ובכיכובו של מאיר מרגלית, ועוד.

בנוסף להיותו אולם הבית של תיאטרון האוהל שימש אולם אהל - בית ארלוזורוב, לכינוסים וישיבות של מפאי" ומוסדותיה, כאולם קונצרטים, אופרות, מסיבות ונשפים, ותערוכות. הוא היה בזמנו אחד מבתי התרבות החשובים בארץ. כאן נערכה בינואר 1961 ישיבת מרכז מפא"י בה הודח מזכ"ל ההסתדרות פנחס לבון על-ידי בן-גוריון ואנשיו. מאוחר יותר בשנות ה-70 וה-80 התקיימו באולם זה ישיבות מרכז מפא"י בו התמודדו רבין ופרס על ראשות המפלגה. לאורך שנות ה-40, כולל בתקופת מלחמת העולם השנייה הרבתה להופיע במקום תזמורת הארץ ישראלית (לימים הפילהרמונית הישראלית) בשנות ה-50 הוצגו ב"אולם האוהל" גם הצגות של תיאטרון המטאטא. הנה כמה דוגמאות לאירועים שנערכו לאורך השנים באולם אהל-בית ארלוזורוב: ב-13 בינואר 1944 נערכה באולם זה מסיבה לציון 19 שנה לקק"ל בהשתתפות אברהם הרצפלד והזמרת ברכה צפירה שהופיעה ב"שירי אדמה". ב-12 בספטמבר 1943 נערך ב"אולם האהל" כינוס של ועדי האגודות המקצועיות ומועצות הפועלים במקומות העבודה בהשתתפות גולדה מאירסון (גולדה מאיר) א. ציזלינג ודוד רמז. ב-12.12.1943 נערכה במקום הוועידה השנתית של מגדלי העופות, ואילו ב-14.12.1944 נערכה באולם זה הוועידה ה-11 של עורכי הדין. בשנות ה-60 נערכה באולם תערוכה על "תולדות הבנייה בארץ" רשימת האירועים שנערכו במקום רבה וארוכה.

ב-1969 נסגר תיאטרון האהל לאחר שההסתדרות הפסיקה להזרים אליו כספים. גם לאחר סגירתו של תיאטרון האהל, בשנות ה-70 וה-80 נערכו באולם בית ארלוזורוב (לשעבר אולם אהל) מופעי בידור וזמר, אירועים ואף הצגות תיאטרון של תיאטראות שונים. בין השאר התקיימו על בימת אולם בית ארלוזורוב גם בשנות ה-70 וה-80 הופעות של הגשש החיוור, הופעות של ספי ריבלין, הצגות ילדים, הצגות של תיאטרון גיורא גודיק ועוד. בהמשך הועבר המבנה לרשות חברת גלובוס גרופ - ג.ג של יורם גלובוס - אולפני ג.ג בת"א, ששיכנה בו את משרדיה ואולפן טלוויזיה. במקום הופקו והוקלטו תוכניות טלוויזיה שונות ובהן ידועות. בין השאר הוקלטה כאן התוכנית "הלילה עם ליאור שליין", ששודרה בערוץ 10. בשנת 2006, כך דווח בזמנו בעיתונות, נמכר מבנה בית ארלוזורוב לחברת אירו סאט תמורת 2.8 מיליון. שנים לא מעטות עמד המבנה נטוש ומוזנח. הבניין הוכרז על-ידי העירייה כבניין לשימור מחמיר בהגבלות מחמירות בשל ערכו ההיסטורי והאדריכלי במסגרת תוכנית השימור העירונית ואושרה הסבתו לבית מלון.

ביקרתי בימים אלה באתר מבנה "תיאטרון האהל (בית ארלוזורוב") ברוב בלינסון 6 בתל אביב. עבודות הקמת בית המלון נמצאות בעיצומן. עברתי על צילומים ישנים של המבנה, ואם אני עושה השוואה לדגם ולתוכנית השימור של הבניין כפי שמוצג ומתואר על-ידי אדריכלי השימור משרד אמנון בר-אור וטל גזית אני מתרשם שמה שישמר מהבניין המקורי הוא מעטפתו החיצונית, וחזיתות המבנה. גם חלק מחדרי המבואה והמדרגות ישומרו, אולם פנים הבניין ברובו לא ישמור על מראהו המקורי. באולם הראשי של המבנה נהרסו הבמה והיציע, נאטמו חלונות, התקרה הוחלפה. אולם הקרקע והכניסה חולקו לחדרים והחללים שונו כולל איטום פתחים. חדרי האמנים הוסבו למשרדים ולצורך כך נהרסו המלתחות והשירותים. דלתות וחלונות רבים נאטמו או הוחלפו, בהם גם דלתות הכניסות מרחוב בלינסון. מבנה תיאטרון האהל הוא עוד דוגמה מיני רבות למבנה ציבור שנבנה על-ידי ההסתדרות בכסף ציבורי - כסף של פועלים עמלים שנועד לשימושו ורווחתו של הציבור אשר עבר בחסות ההסתדרות "הסוציאליסטית" ליזמים פרטיים בעלי ממון.