פרופ' צ'ארלס לוטוויג' דודג'סון, מרצה למתימטיקה, כתב ספר ילדים לפני כ-155 שנים ופרסם אותו ב-4 ביולי 1865. במוזאון תל אביב לאמנות התקיימה עד שבוע שעבר תערוכת "זמנים מודרניים" של יצירות מופת, שהושאלו ממוזאון פילדלפיה לאמנות.
הקהל הצטופף בתורים שהתארכו עד שעתיים כדי לחזות בתערוכה הייחודית. ואילו באולם אחר, שנועד לילדים בקומת המרתף של המוזאון התל אביבי, התקיימה תערוכה שונה לחלוטין. ספרים ואמצעי ציור ותחפושות "עליזה בארץ הספרים" לפי הספר הישן ההוא - "עליזה בארץ הפלאות". אותו ספר, שכתב פרופ' דודג'סון ופרסם בשם לואיס קרול.
לפי הקהל בתערוכה, לא נס ליחו של הספר, ש"מצטיין במשחקי מלים ובאיגיון (נונסנס)", כפי שמספרת ויקיפדיה. התפלאתי לראות בארונות הזכוכית עשרות ספרים, רובם בעברית ומיעוטם באנגלית, שפת המקור, של עליזה, הלא היא אליס בכמה מן הספרים. הספר זכה לתרגומים רבים בעברית במהדורות שונות ועל-ידי מתרגמים לא מעטים. הוא הופיע במלואו וגם מקוצר ומתאים לילדים קטנים. הוא הופיע גם עם מגזרות קרטון של הילדה, שעברה את הפלאים ושל מלכת הקלפים והקלפים ושאר ייצורים נפלאים שהספר מדבר עליהם.
במרכז אולם התערוכה שולחן גדול ולידו כסאות נמוכים לילדים, והיו רבים שבאו עם הוריהם לתערוכה שבקצה המוזאון. על השולחן של מסיבת התה של אליס הניחו צבעים מצבעים שונים וצלחות פלסטיק, שהילדים נתבקשו לצייר עליהם ארוחות. אני מוכרח לומר, שהצלחות היו צבעוניות להפליא והייתה עוד ערימה של צלחות לבנות ריקות, לילדים שיבואו לצייר.
בצד האולם יש פינה מגודרת ובה הוצב שולחן עם דמויותיהם של הייצורים מן האגדות של עליזה בארץ הפלאות. כאן אפשר לראות את כובעו של הכובען ואת סמלי הקלפים ופסלון של ארנב וגם עוגות שאינן נגמרות לעולם... בפינה אחרת של האולם מונחים בגדים וחלקי לבוש, שילדים לוקחים ו"מתחפשים" בהם לדמויות מאויירות מן הספר- סינורים ושכמיות ומסיכות וסתם אבזרים של משחק. כיף של סיפור במוזאון.
משמעותו של גנץ
השם של
בני גנץ עלה באחרונה לכותרות ואיננו יורד מהן. שוחחתי באחרונה עם אחד מאוהדיו ואמרתי ש"גנץ ידוע כאווז ביידיש". השיב לי האוהד: "אווז היא חיה אצילית". הורי גידלו ברווזים ואווזים ואני, כילד, לא התפעלתי מאצילותן של העופות. במוחי, הלא מומחה ביידיש, צלצל משהו, שגנץ משמעו 'הכל'. הלכתי למחשב ומצאתי במילון יידיש-עברי, שגנץ משמעו 'לַחֲלוּטִין'. תורתם אמנותם.
רבי אלעזר בן עזריה אומר במשנה: "אם אין קמח, אין תורה. אם אין תורה, אין קמח". ידידי, אלי המושיע האקדמי, מתקן ואומר "אם אין מקח אין תורה". ועל כך הוסיפו: יש חרדים, שתורתם אומנותם.
