קיימת עוצמת פער בין עוצמת ערכי הנתינה הכספית של באי החברה, כפי שבאה לידי ביטוי בפרשת "תרומה", ובין התרגום האלים והנוגש, שנתנה לפרשה המונרכיה הישראלית בתקופת המלכים, במיוחד בימי שלמה המלך.
נראה, שכיום מימוש דפוסי המיסוי הוא על-פי הדגם המונרכי הנוקשה ולא על-פי הדגם הערכי העולה מתוף הוראת הפרשה ומתוך דפוסי המשכן הצנוע.
פרשת "תרומה" דנה בתרומות הנדרשות להקמת
משכן צנוע. בהפטרה במלכים א' פרק ח' מתייחסים ל
בית מקדש מהודר, שלהקמתו נדרשו תרומות כספיות וגיוס כוח אדם רב מהעם לבניית בית רחב מידות, כשלקורבנות היה מקום נכבד. גיוס כוח האדם היה מעל כוחו של העם,
שנכסף למשכן צנוע ולא לבית מידות מוזהב ומשחטת ענק של עשרות בעלי חיים יום יום. בית שיש בו צחנת רפש וזרמי דם של בעלי חיים שחוטים - קורבנות זבח ועולה.
המשכן נבנה על-ידי חברה, שמאווייה היו רוחניים, לכן המשכן קיבל ממדים מאוד צנועים, שהלמו את אופיו הרוחני. משכן צנוע נתן ביטוי הולם לצניעותה של חברה.
המקדש נבנה בתקופה מונארכית על-ידי מלך, ששם יהבו בהדר, בפאר החיצוני ולא במישור הרוחני הערכי, לכן כבר לא מדובר בתרומה. התהווה למעשה תחליף אלים לתרומה, שבא לידי ביטוי במערכת מיסוי מכבידה - "וַיַּעַל הַמֶּלֶך שְׁלמָה מַס מִכָּל יִשְׁרָאֵל, וַיְּהִי הַמַּס שְׁלוֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ". עליהם הפקיד המלך שלמה את אדורם אשר על המס, שהיה אחראי לגביה ולמימון ל"שִׁבְעִים אֶלֶף נוֹשֵׁא סַבָּל וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף חוֹצֵב בַּהַר, לְבָד מִשָׁרֵי הַנִּצָּבִים אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה שְׁלוֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלוֹש מֵאוֹת הָרוֹדִים בָּעָם הָעוֹשִׁים בַּמְּלָאכָה".
פרשת "תרומה" מדברת במפורש על תרומה ולא על מערכת מיסוי אלימה, כפי שבאה לידי ביטוי בימי המלך שלמה וזו סיבה
למרד המוני, שבראשו עמד ירבעם בן נבט בדרישה לבנו של שלמה - "אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת-עֻלֵּנוּ וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבוֹדַת אֲבִיךָ הַקָּשָׁה..." (מלכים א' י"ב 4).
מערכת המיסוי לבניית המקדש התרחקה מהנימה הערכית והאידאית בפרשת "תרומה" בכל הקשור לבניית המרכז המיועד לעבודה דתית. פתיחת הפרשה מגדירה במפורש את יחסו של דור יוצאי עבדות מצרים אל המבנה שייבנה. בפרשת "תרומה" מתבקש כל אזרח להשתתף במאמץ הבנייה כפי שידבנו לבו - "וַיִּקְחוּ לִי תְּרוּמָה מְאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְבֵנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתוֹ" (שמות, כ"ה 2) -
התרומה היא על-פי יכולתו ורצונו של האדם בתקופת המשכן. התרומה הומרה במס אלים לקראת בניית בית המקדש.
יש לשים לב לעובדה, שפרשת "תרומה" יוצאת מהנחה שנוסף לתרומה כבסיס ערכי יש גם לנהל מערכת מיסוי, לכן נקבע בה במפורש מערכת מסודרת וקבועה בחברה שוויונית של מחצית השקל.
הפרשה לא דיברה על מערכת מיסוי כפי שהנהיג המלך שלמה, שבסופו של דבר הביאה לתגובה של מרד עממי והמוני, שהתבטא ברגימה באבנים את אדורם אשר על המס - "וַיִּרְגְּמוּ כָּל-יִשְׁרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמוֹת" (מלכים א' י"ב 18), וכן גם במנוסתו המבוהלת של רחבעם, בנו של שלמה המלך, מנוסה שהביא לכאוס חברתי ולפילוג מדיני קשה, שהתרחש בשנת 930 לפני הספירה.
פרשת "תרומה" דנה במשכן פיזי ומשכן רוחני-ערכי. היא מאתגרת אותנו כיום כחברה הבונה מערכת מיסוי. עלינו להיות קשובים לאלו שעול המס מכביד עליהם, לאלו שאינם יכולים לקיים את משפחותיהם, גם כשהם יוצאים לעבודה. הפרשה מנחה אותנו כיום לשקול פעם נוספת את גובה המיסוי על שלל מצרכי יסוד חיוניים קיומיים, מיסוי שמייקר את מצרכי היסוד החיוניים לקיום היום יומי. עלינו לבחון כיצד מתמודדים עם מציאות שישנם ילדים, החיים מתחת לקו העוני, ומספרם מדאיג על-פי ממצאי הביטוח הלאומי.
המשכן נבנה מתוך נדבת לב. המקדש נבנה מתוך כפייה עם מערכת "נִצָּבִים... הָרוֹדִים בָּעָם הָעוֹשִׁים בַּמְּלָאכָה". אני מעדיף שננהל את אורחות חיינו מתוך נימה ערכית ואידאית, שעיצבה את דור בוני המשכן. להם חייבת להיות קשובה המערכת השלטונית. מערכת שקשובה לצרכי ההון האנושי ולא לצרכי ההון.
מצער, כי אנחנו היום יותר קשובים להדר הבניין של שלמה, שתכניו החברתיים עלו על שרטון בהתבטאות של בנו - "...
קָטְנִי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי, אָבִי הֶעֱמִיס עֲלֵיכֶם עוֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף אֶת עֻלְכֶם, אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בְּשׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּּעַקְרַבִּים" (מלכים א' י"ב 11-12).
צניעות המשכן עומדת בסתירה מוחלטת ליוהרת המקדש, שאופיין בפאר המוזהב. חברה, שסוגדת לפאר המוזהב, זו גם חברה, שעולה על שרטון הסגידה לכוח ואינה מכירה בגבולות הכוח, כפי שאנחנו עדים בימים אלו.
