הליגה הערבית לאהבה

"קול יהודי לשלום" הוא ארגון שפניו מועדות להשמדתה של מדינת ישראל. "הכותב ודאי השתגע", יגיד הקורא שנתקל בטור זה בפעם הראשונה. השם אומר הכל - "יהודים" ו-"שלום". הרי אתם עורגים לכך, אותם כיסופים לארצכם, למולדתכם, אותה התקווה בת אלפיים שנים. ויהודים לא שותקים, קולם ברמה נשמע! זה ודאי ארגון שצריך לתמוך בו ולעודד אחרים להצטרף לשורותיו! פעמים הוזכרתי שלא כל אחד בקיא ברזי המאמץ להשמיד את מדינת ישראל. מן הראוי לספר על שתי הפעמים. אירחנו קבוצה של אנשים לשיחה בנושא תנועת החרם, ואחד המשתתפים הביא את בתו. הבת בגיל אוניברסיטה, אמריקנית שגדלה פה, והאבא, ישראלי לשעבר, רוצה שהיא תהיה מעורבת, שתפעל למען ישראל. הבת חיננית, מחונכת, שאפתנית ונכונה מאוד לעזור ולהיות מעורבת. היא אוהבת את ישראל בכל נפשה ובכל מאודה. ואז היא הפתיעה את כולנו, כששאלה מה זה BDS. הסתכלנו עליה כעל יצור שהגיע ישר ממאדים, דוגמה של משהו שלא קיים כאן בכדור-הארץ. מחד-גיסא, כה טוב שיש דור חדש שאינו בקיא ואינו יודע, שלא התנסה וגם לא מעוניין בשנאה ובפעילות נגדנו. מאידך-גיסא, איך ייתכן? המקרה השני קרה בפגש של הקהילה הפתוחה-ליברלית-מתקדמת ביותר בארה"ב. זה היה פגש שני בסדרה שמטרתה "מה עושים" של קואליציה פרו-ישראלית חדשה. ראשי ארגונים שונים התכנסו בכדי לתת מענה לפעילות של קול יהודי לשלום בעירם.

1948 - סרט דוקומנטרי

הארגון שכנע את המנהל העירוני האחראי על התרבות להקרין סרט על הנכבה. זהו סרט דוקומנטרי בו משתתפים ישראלים רבים, כמו גם פרופסורים מומחים בתחומם, וכך האמת, רק האמת וכל האמת מופיעה בסרט. כך לפי יוצרי הסרט, שאחד מהם נראה אמריקני אמין, נחמד, דובר אמת ומגיע מהמרכז הנלחם למען הנדכאים והנחלשים, בכדי להגיע לידי "תיקון עולם". הטריילר של הסרט על 1948 (ואני בחיל ורעדה כבר חושב על הארמנים ב-1914 והפתרון הסופי ב-1942), עם בקשה לעזרה כספית מהצופה (בשל חשיבות הענין והפצת העובדות הנכונות), אכן נראה שקול ומדוד, היסטורי ומדויק, עד שמגיעים לאמת - "מדינת ישראל בעצם הקמתה גרמה לטיהור גזע של 750,000 פלשתינים". לא רק שהמדינה קמה בחטא, היא גם גרמה לאובדן של כשלושת רבעי מיליון "פלשתינים" (מושג שבאותם הזמנים היה שמור ליהודים, לא לערבים). כמובן מרוב התרגשות, רבים מאתנו לא ידעו אם לצחוק או לבכות, שכן מאותו "טיהור" נולדו כל כך הרבה צאצאים שמספרם הולך וגדל, טופח ומתרחב, והגיע היום למיליונים כה רבים שנמצאים כולם - לדורותיהם - בטיפול בלעדי של ארגון של האו"ם. יש להם תואר מיוחד של "פליטים" שלא תקף לאף אחד אחר בעולם, תקציבים אדירים ואהדה שאין כמוה בעולם. איזה עם הוא היהודים, שאפילו כשהם מנסים לעשות משהו נורא כמו השמדת עם, הם לא מצליחים בכך, והמספר של ה"מושמדים" הנשאר בחיים הולך ומכפיל את עצמו כל הזמן. צריכים להעבירם שיעור חוזר בעשיה אפקטיבית. תארו לעצמכם שהנאצים היו נכשלים באותה צורה. המספר, אגב, שאול מהסיפור הציוני, שכן ה"טיהור" היה של יהודים שחיו מזה מאות שנים בארצות ערב, ומשם באמת הגיעו כשלושת רבעי מיליון פליטים יהודים למדינה שזה עתה הוקמה. הם נטמעו והפכו לישראלים לכל דבר, בעוד בארצות המקור לא נשארו יהודים.

מועצת העיר במגננה

באותו הזמן בדיוק שהסרט תוכנן ואושר על-ידי המנהל האחראי, חשו נבחרי הציבור בעיר את המתקפה על היהודים ועל מדינת ישראל. מדוע זה חשוב להם? מאז היווסדה, העיר היא הבית של שלוש קהילות עיקריות: יהודים יותר מבוגרים, רוסים שיצאו תודות ל"שלח את עמי" מעול הסובייטים וחברי הקהילה הגאה. מתקפה על הפלורליסטיות היהודית והמודרניות הישראלית היא מתקפה על כל הערכים הליברלים עבורם הם נלחמים. העיר - עיר מקלט - והנה באים לכאן אנשים מבחוץ ותוקפים את אנשי העיר, מנסים להשמידם מבפנים, דורשים מהם להמיר את דתם! כך התכוונו חברי המועצה להעביר החלטה המגנה את אר-בי-אן-בי ולהסיר את הסרט מהתוכנית שהעיר מממנת. אין זו רק שאלה של כסף. עצם הקרנת הסרט כחלק מסדרה רשמית של העיר שקול להבעת תמיכה במאבק על טיהור אטני והשמדת עם, בצורך לקום ולהגיד "לא עוד, לא יותר, לא כל עוד אנו כאן!" כל מי שאינו מבין את הצלחתה המסחררת של תנועת החרם - בעיקר בגופים הישראלים הממשלתיים החושבים ומצהירים ש"ידם על העליונה" - כדאי שישקול היטב נקודה זו. בין אם פעילויות התנועה תגרומנה ל"חרם", ל"סנקציות" או ל"משיכת השקעות" או לא, אלו יהיו בונוסים. ההצלחה האמיתית היא בהרעלת המחשבה של אנשים שאינם מעורבים, רעל מטפטף וממשיך לחדור - "ישראל היא אפרטהייד". "חיילי צה"ל הם הנאצים החדשים". "ישראל רצחה 750,000 פלשתינים". "ישראל הורסת מדי שנה בשנה 24,000 בתים של פלשתינים" ועוד כיוצא באלו שקרים ועלילות דם, עיוותים וסילופים כדרך סיפורי אלף לילה ולילה. אלא שקרה מה שקרה, וגם כאן אנחנו צריכים ללמוד פרק ממה שקורה בשטח. הגיעו פעילי "קול יהודי לשלום" לאותה עיר, לפגישת מועצת העיר, והתחילו לתקוף מכל עבר. הם קולניים. הם נשמעים בקיאים בעובדות. הם לא יושבים על השמרים. והם מדברים בשפה ברורה וקליטה, ומשתמשים במסרים שבעיר נלחמים עבורם. ממולם - קול דממה דקה. אף לא יהודי. אף לא ישראלי. אף לא ארגון מכל הארגונים המספרים לנו כל הזמן כמה אפקטיביים הם במלחמה נגד תנועת החרם.

צבא קול יהודי בשלום בפעולה

בפוליטיקה בארה"ב, בין אם זה ברמה מקומית או פדרלית, הפוליטיקאים הנבחרים רגישים מאוד לרעש מהציבור. מה שקרה כאן הוא שחברי המועצה שהגיעו נכונים להעביר החלטה נגד Air BnB ולמנוע את הקרנת הסרט, נרתעו, משכו את ההחלטה ובמקום למנוע את הקרנת הסרט כליל (במקום ציבורי על חשבון משלם המיסים), איפשרו שזה יקרה בזמן מאוחר יותר. לא היה אף ישראלי ואף יהודי אחד בקהל שיקום להגן על מדינת ישראל והיהודים. מי כן היה? חברי "קול יהודי לשלום": "אני בת של ישראלים ניצולי שואה", "אני יהודי" וכך הלאה. הנה צבא היהודים (המושמדים) - השטן בהתגלמותו - בא ומבקש ודורש להקרין סרט דוקומנטרי, וכל נסיון למנוע זאת שקול למניעת חופש הדיבור וזכות הציבור לדעת. כך מתהפכות להן היוצרות. בא צבא הרשע וטוען שהוא "אור קטן" שה"חושך" מנסה לבולעו, והצופים או המעורבים מתבלבלים. אף לא ארגון יהודי או ישראלי אחד היה נוכח. ניחא, הישראלים באופן היסטורי לא מעורבים. אך הארגונים המיצגים אותם ואת היהודים - מדוע הם לא היו שם? כל מי שהיה נוכח באותו ערב, או שצפה בו בערוץ המקומי, למד המון על מצבם הגרוע של הפליטים הפלשתינים, ועל העריצות והרשעות חסרות המעצורים של מדינת ישראל. איש לא התייצב להציג את העובדות לאשורן, וכך קהל שלם למד דברים - דימיוניים לחלוטין - ודורש לפעול על בסיסם.

מי זה קול יהודי לשלום?

איני מבין עדיין הכיצד קמה לה קואליציה פרו-ישראלית לתת מענה. כמובן אני בקיא בנפשות הפועלות ובהשתלשלות הארועים שהביאו להקמת הקואליציה, אך מימי לא ראיתי יהודים סופר-ליברלים עובדים ביחד, בחזית אחת, ללא חילוקי דעות ומחלוקות, כשרב המשותף מהמפריד ביניהם. אלו הם בדיוק אותם אנשים שבשגרה לא יוכלו לדבר זה עם זה אם הם רפובליקנים או דמוקרטים, רפורמים או קונסרבטיבים, תומכי ג׳יי סטריט או אייפאק. האם הם הרגישו מאוימים עד כדי כך? כאמור, לא עמדתי עדיין על הסיבה, וכשאבין אותה, יהיה זה שקול ערך למציאת תרופה לסרטן או לחיסון נגד וירוס קטלני. צריך יהיה ליצר אותו בכמות מספקת ולחסן את האוכלוסייה כולה. כך תקוותי. בהווה אני צופה וחוקר, מנסה להבין, מנתח ומתייעץ, שכן הדבר חשוב לאין ערוך. מקרה בוחן הוא זה, והתוצאות נדרשות בדחיפות.

חברי הקואליציה נפגשו בכדי לשקול מה לעשות

לפגישה השנייה הזמנתי כמה אנשים, שכן נוכחתי לדעת שאותה קואליציה מהווה מקרה מבחן מרתק וחשוב. אחת מהמוזמנות, פילנטרופית מאוד מעורבת ופעילה, הגיעה כרוח סערה. "מה ניתן לעשות? אני כאן!" כך היא הכריזה עת התיישבה, ומיד הרימה ידה וביקשה לדעת, "קול יהודי לשלום הם לא לצידנו"? חשבתי שאני נופל מהכסא, כמו המפטי-דמפטי מהחומה עליה ישב. כמוני הסתכלו עליה כל המוזמנים, וממנה עיניהם פנו אלי - "את מי הזמנת? מאין היא, ממאדים"? הסברנו על גופים ידידותיים ואוהבים, ביניהם "קול יהודי לשלום", "הקרן החדשה לישראל" ו"ג׳יי סטריט", שלפחות בשניים מהם אותה פילנטרופית ובעלה תומכים. "לא ידעתי" כך היא ענתה, ומיד אמרה, "אני קוראת בזאת להקים ארגון חדש, בו אתמוך ואליו אשתייך". אמרה והחליטה בו במקום על שם "קול ערבי לאהבה" ובכדי לא להשמע כאילו אנחנו מחרים-מחזיקים אחרי ידידינו היהודים המושמדים, בני הישראלים של קול יהודי לשלום, היא שינתה את השם רק במעט ל"ליגה הערבית לאהבה". מה שאפקטיבי בצד מנגד יעבוד כנראה גם אצלנו. חייבים רק לנסות.