המועדפת
יורגוס לנטינוס, הבמאי היווני הצעיר (1973) וצמד התסריטאים שלו מציגים לנו את אנגליה של המאה ה-18 במלוא קלונה: גברים המאופרים לעייפה חובשי הקפלטות ארוכות התלתלים מבלים את זמנם במרוץ ברווזים, בזריקת תפוזים על חברם העירום בצורה דוחה ביותר. הם חדלי אונים בתחום המדיני ואינם מצליחים להעביר החלטות גורליות בנושא מלחמה ומימון הוצאותיה. גם ריקוד הזוגות האמור להיות תרבותי ועדין מבוים כאן כמחזה וולגרי ולעגני.
והכל נובע ממצבה של המלכה אן הסובלת ממיחושים שונים, בעיקר ברגליה. לכאן נכנסת חברתה משכבר הימים, שרה צ'רצ'יל (רחל וויז המצוינת) המשמשת אשת סודה, אך למעשה שולטת במדינה. היא מחליטה בענייני המדינה והמלכה סרה למרותה עבור קבלת סעד, חברה והנאות מין, כפי שמתגלה בהמשך. דמות חדשה נכנסת לתמונה כאשר אביגיל (אמה סטון), אשת אצולה שהידרדרה למצוקה כספית ואיבדה את מעמדה מגיעה לארמון ומבקשת משרה כלשהי מבת דודתה, שרה, שאינה ששה לכך. אביגיל מתחילה את הקריירה שלה במטבח, כשוטפת רצפה. היא מבינה מייד שעליה להתגייס לשינוי מעמדה. בתחבולות תעשה לך מלחמה, זהו המוטו שלה להתקרב למלכה ולהפוך ליד ימינה. שרה, המיומנת בפוליטיקה זו, עושה הכל כדי לקעקע את יריבתה והריב בין שתיהן מצית את דמיונה של המלכה שחושבת ליהנות מהקנאה בין השתיים. אביגיל, הנראית תמימה למראה, מאמצת את השיטות של יריבתה וגוברת עליה במדד הקירבה למלכה.
אין רמזים לעברה של המלכה. אך בין השיטין אנו לומדים שהיא איבדה 17 הריונות, ומכאן הדיכאונות התכופים והארנבות שאימצה כדי למלא את מקום ולדותיה האבודים. בזכות משחקה המדהים של אוליביה קולמן אני צופים במלכה מורכבת הנעה בין מצבי רוח, בדידות, חולי, ותקופות של ראיה מפוקחת וחדה, המצביעים כי היא מבינה את המניפולציות הנעשות עליה. יש לציין כי בתקופתה התאחדו אנגליה וסקוטלנד ויצרו את בריטניה הגדולה, שהפכה כוח גלובלי.
הסרט משקף את הנעשה במאה ה-18 אבל מרמז גם לתקופתנו: מלחמות מתרחשות לעיתים לא מתוך שיקולים אוביקטיביים, אלא מתוך גחמות של אנשים. מנהיג האופוזיציה מנסה לשווא לשכנע את המלכה לערוך הסכם שלום עם צרפת ולחסוך בחיי אדם, והלורד התומך במלחמה מתעניין יותר במרוץ הברווזים שלו.
הצילום והעיצוב מרהיבים. מרשים במיוחד הפריים בו מתמזגת אביגיל עם רקע שטיחי הגובלן שעל הקיר, ותנועות המצלמה המהירות העוברות לאורך החדרים.
הסרט זכה אומנם ל-39% ביקורות חיוביות במדד "עגבניות רקובות" אך רק ל-36% בקהל.
"מרי מלכת סקוטלנד"
סרט נוסף שיצא לאקרנים לאחרונה ועוסק בממלכה הגדולה במאה ה-16 (1560), הוא מרי מלכת סקוטלנד, בבימויה של ג'וזי רורק, היסטוריונית במקצועה ולכן נראה שסטייתה מההיסטוריה נעשתה במודע. הסרט מציג את היריבות בינה ובין מלכת אנגליה הפרוטסטנטית. אליזבט, מנקדות מבטה של מרי הקתולית. אליזבט, המלכה המוכשרת ששלטה יותר מ-45 שנה, לא התחתנה מעולם ואמרה "הממלכה זו אני". היא מוצגת כאן באור לא מחמיא במיוחד: דמות חלשה המתעניינת יותר בחיות הבית שלה מאשר בפוליטיקה. אליזבט מוציאה להורג את מרי (בגליוטינה) מחשש למרידה. התככים בחצר המלוכה מזכירים את התככים בפוליטיקה שלהיום. אומנם כבר אין גיליוטינה, אבל יש אמצעים מגונים לא פחות... ג כאם הגברים הם בוגדניים, חסרי חוט שדרה לעומת הנשים החזקות.
"המועדפת" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בתחרות "בפטא" בלונדון ויש הגוזרים מכך שיזכה גם באוסקר. אבל לאמריקנים טעם שונה. ולמרות השתתפות בוחרים בריטים באקדמיה לאוסקר, נקווה שהסרט הזוכה יהיה הסרט האמריקני "הספר הירוק" המציג את הפער במעמד ובזכויות של השחורים לעומת לעומת הלבנים בארצות הברית.
