אני חושש כי אלן פינקלקראוט שוגה בדיאגנוזה של מקטעי הדלקת האנטישמית במערכת העיכול באירופה, ואף על-פי שלא דיבר באמריקה, גם שם, הוא מצוטט כאומר שיהודי צרפת אינם נרדפים בשל יהדותם אלא בשל תמיכתם בישראל ובמדיניותה. עם כל הכבוד, האפודים הצהובים הטוענים כי מקרון הוא נבל מפני שהיה בנקאי בבית רוטשילד ולמד שם לנשל את מעמד הביניים הצרפתי, הם לא בי.די.אסניקים ולא אחוזי חמלה לערביי עזה או הרשות. הם מדברים פרוטוקולים של זקני ציון. לא שתי מדינות לשני עמים. כשכותבים בצרפת JUDEN בגרמנית על חלון ראווה של מעדניה פריזאית כותבים ליל בדולחית. כשמנהלים מסע בחירות בהם סורוש היהודי הוא האשם בכל אסונותינו מתרגמים Juden sindt unser umgluck מגרמנית להונגרית. כשבבולגריה צועדים 2,000 פנאטים נאצים שהגיעו לסופיה מארצות אירופה השונות לזכרו של Hristo Lukov שר המלחמה הבולגרי הנאצי האנטישמי, שהסגיר יהודים למחנות ההשמדה כדי להלל את חזונו, לא צועדים שם צעדת סולידריות עם ערביי הגדה. כשזועקים בשרלוטסויל ארצות הברית, Jews won't replace us לא מפחדים שגוש אמונים יכבוש את אמריקה. ועוד ועוד, בפולניה, בגרמניה, בשבדיה, בבלגיה, באנגליה.
פילוסופים לא יכולים להעלות אבק על האמת המטרידה הזאת ולהתלונן שאנו רואים במטושטש ואומרים אנטישמיות ובעצם זה רק פוליטי, אנטי מדיניות ישראל. יש כמובן אנטי ישראליות. היא לא אנטישמיות חדשה. אין אנטישמיות חדשה. יש רק ישנה. נושנה. קלאסית. והיא תמיד הייתה, לאחרונה לטנטית יותר, עכשיו, בעידן של תהליכי הריסת התקינות הפוליטית בעולם הגדול, היא מרימה ראש לחרדתן של המדינות המותקפות, כי זה מה שקורא, הנשק של האנטישמיות הבוטה המרעילה נשלף לא רק כדי להכות את היהודים אלא את אלה שיפיפיות הנפש שלהם, הסגידה שלהם לזכויות אדם, היא תוצאה של המניפולציה של היהודי הנצחי.
פינקלקראוט צודק כשהוא אומר כי צרפת לא נטשה את יהודיה, אולם הוא אינו שומע, למרות שאוזנו כרויה, כי באומרו כן הוא מדבר בשם חרדה שלא נולדת חינם בסביבתו, הד מצמרר של הימים הנוראיים שהיו בשעה שיהודים אמרו כי יש השבח לאל מלכי חסד.
המערכה נגד האנטי ישראליות היא שונה במהותה מן המערכה להוקעת האנטישמיות כמחלת רוח עתיקה ועיקשת הממאנת לדעוך כשיש מדינת ישראל וכשאין מדינת ישראל, אפילו כשיש יהודים וכשאין יהודים.
זה לא מה שהיה, כי עם ישראל הוא לא במצב שהיה. זה לא עם בלא מדינה ובלא שגרירויות ובלא הסכמים בינלאומיים ולא לפני אושוויץ. זה הכל אחרת. יש כוח להיאבק במחלה אם קוראים אותה בשמה שלא היה כשזעקו בייסורים את שמה. למגר? אולי, באחרית הימים. אבל ליצור את הברית עם הרוב הגדול של האנשים השפויים בעולם הנבהלים גם הם ממה שקורא אצלם, זה כן. להרים ראש ולהוקיע את האנטישמיות כטירוף של האנטישמי, כצרעת נפש שלו - זה כן. למשוח את זה כאילו שזה לא מה שזה, זה לא.
