דב, אבי המנוח, נולד בעיירה קרילוֹב ברוסיה הצארית. אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשאבי היה בן אחת-עשרה, הייתה קרילוב בפולין העצמאית. משם עלה אבי ארצה, עם פנחס, אחיו, ועם בנימין, בן-דודו, בסוף שנות העשרים. למזלנו, לא עברו את השואה בפולין, או ברוסיה. כחמש שנים אחרי מלחמת העולם השנייה היה בטוח אבי, ששלושתם הנם השרידים היחידים ממשפחתו הענפה; ולאבי היו בפרוץ המלחמה אמא אלמנה, אחים והרבה דודים ודודות. בתחילת שנות החמישים התברר לו, לשמחתו, ששרידי משפחתו - בני-דודיו, שלא היגרו לאמריקה, עלו ארצה. אף אחד מחמשת אחיו לא נותר בחיים.
קרילוב נמצאת בדרום-מזרח פולין (גליציה) על הנהר בּוּג, שמפריד בין פולין לבין אוקראינה. עד היום לא הצלחתי לברר האם הייתה קרילוב עיירה, או שמא רק כפר גדול. כיום יושב בה בסיס גדול של משמר הגבול הפולני, כיוון שהנהר בוג מפריד בין פולין לאוקראינה.
ההלך, בהגיעך לקרילוב כעת, יגידו לך תושבי המקום בגאווה, שאין בה יהודים, ומעולם לא גרו בה. זאת למרות שמרשם האוכלוסין מראה, כי בקרילוב גרו בסוף המאה התשע-עשרה יותר מאלפיים איש, וכמחציתם (ולפעמים יותר) יהודים. יתר על כן, אלעזר הכהן, סבי, שהיה בוגר ישיבה, אך סירב לקבל הסמכה לרבנות, היה עד מלחמת העולם הראשונה ראש הכפר בפועל כיוון שידע קרוא-וכתוב - לא כמו ראש הכפר להלכה. סבי פעל מאחורי ראש הכפר, וניהל עבורו את ענייני הכפר. אלעזר נפטר במהלך מלחמת העולם הראשונה, כשפינו הגרמנים את תושבי קרילוב, כדי לנהל את מערכת ווֹרוֹנֶז' נגד הרוסים - כחודש אחר פטירת אברהם, אביו. אחרי מלחמת העולם הראשונה חזרו התושבים, כולל היהודים, לקרילוב, אך רבים מהם היגרו מערבה - לצרפת, לבריטניה, לארצות-הברית ולדרום אמריקה - וקרילוב החלה לשקוע.
יהודים נזכרים בקרילוב בראשונה בשנת 1550, אך רק בשלהי המאה התשע עשרה החלה הקהִילה היהודית בקרילוב לפרוח, והיו בה בית-כנסת גדול ומפואר ומוסדות סעד וצדקה. קרילוב נכבשה על-ידי הגרמנים בסוף ספטמבר 1939. שמואל "האדום", דודו של אבי וראש משפחתנו אחר מות סבי, שהיה אחיו, התלבט יחד עם כמה מראשי הקהלה מה לעשות. לדעת שמואל, לא כדאי היה לברוח לידיהם של הרוסים הברברים. הוא הנהיג קבוצה של יהודים, שברחה מערבה, לידי הגרמנים, וחוסלה. שאר היהודים רוכזו בגטו בעיירה, עד שביוני 1942 גורשו יהודי קרילוב ממנה בצעדת מוות, ונרצחו במחנה בלז'ץ. מעט מיהודי קרילוב שרדו כשנמלטו ליערות.
שכניהם הפולניים השתלטו על רכוש היהודים, שסולקו מקרילוב, ודאגו לחסל כל שריד לנוכחות יהודית בעיירה קרילוב, כדי שלא יצוץ חס וחלילה כל טוען לבעלות על הרכוש השדוד. בית-העלמין היהודי נחרב, ונחרש ליתר ביטחון. בית-הכנסת הגדול, שנבנה מעץ, נשרף כבר בימים הראשונים למלחמת העולם. רכוש פרטי, כמו של משפחתי, נבזז. היום מתפארים תושבי המקום, שמעולם לא גרו בקרילוב יהודים. כך נאמר במפורש לקרוביי, שנסעו לקרילוב לפני כמה שנים, ולא סיפרו על מוצאם.
אחרי מלחמת העולם השנייה לא היו צריכים הפולנים לעשות בקרילוב פוגרום, כמו בקיֶלצה, כדי להבריח ממנה את שרידי יהודיה. אף אחד מהקהִלה, שמשפחתי הייתה ציר חשוב בה, לא שב לקרילוב. שרידי הקהִלה נפוצו בכל רחבי פולין, ורובם הגיעו עם 'הבריחה' למחנות עקורים בגרמניה, שמהם עלו רבים לבסוף ארצה.
איני היסטוריון של השואה, ואיני יכול לקבוע האם סייעו הפולנים והאוקראינים להשמיד את יהודי קרילוב וסביבותיה (זאמושץ', הרוּבּיֶשוֹב, טומאשוב ועוד). מסיפורי קרוביי, שנסעו לקרילוב, אני יודע על הכחדה שיטתית ונבזית של כל זכר ליהודי קרילוב - והתופעה מצולמת ומתועדת - בשונה ממה שקורה בטומאשוב, או בהרובישוב השכנות.
