ה"איחוד", עלק, של גנץ, לפיד, אשכנזי ויעלון (להלן גלא"י) הוא עוד אירוע פוליטי שבנט לא צפה מראש. האיחוד הזה מעמיד בפני הימין שתי חלופות, זה או נתניהו עם הליכוד או מעברה חסרת כל חוט שדרה מדיני ביטחוני, רמטכלי"ם לרוב, ש"ג אחד, אך אפס בריבוע חוט שדרה מדיני/ביטחוני.
שוב הוכיח נתניהו, שהוא מבין מאוד את הדינמיקה של המערכת הפוליטית בישראל, שוב הוא הוכיח שהוא ידע להיערך לדינמיקה הזו, ושוב הוא הוכיח, לצערם של רבים בימין, שיחסים אישיים ושנאות אישיות, הן מוטיב משמעותי מידי בדרך קבלת ההחלטות שלו, מה שהשאיר את עיקר הימין כגוף מפוזר ומופרד, ואת השמאל כגוש מאוחד (פחות או יותר). כלומר, היערכות אותה תכנן נתניהו מראש הייתה זעירה, שולית, כאשר את מירב הכוח הוא לא ניסה אף לאחד, לפחות לא פומבית.
על מה משחק נתניהו, לפחות מכאן ולהבא? ובכן, שם המשחק הוא Double or nothing או שהוא לוקח את כל הקופה (ואת קול הקופה), עם רוב קולות לליכוד מעל כל רשימה אחרת, ורוב קולות לימין מעל גוש השמאל, הכולל גם את ה"מעברה" של גלא"י, או ש"מעברת" גלא"י תקבל את ההגה לידיים ותתפרק בידיים של עם ישראל כמה שבועות לאחר הבחירות.
הוא אומר לעצמו, אני לא הולך לבנות
ממשלה בה השותפים הם שקולים לי בכוחי ואשר יסכלו כל החלטה שאנסה להעביר. זה יהיה מר גורלה של ממשלת הקקמייקה של "מעברת" גלא"י ככל שתוקם כזו, אם אני לוקח את הבחירות אז אני לוקח, ואני שולט. ואם אני לא ראש ממשלה, לא קרה כלום. יש מאבק משפטי שצריך לנהל, צריך להביא כסף, נצא לסיבוב בעולם, ניתן סדרות של הרצאות בכל רחבי תבל, אשר יממנו את ההליך המשפטי כל הדרך לזיכוי, לא אלמן ישראל.
בעצם, לנתניהו אישית זה לא Double or nothing אלא Double or double, לעם ישראל – זה או ראש ממשלה ומפלגת שלטון, או "מעברת" קקמייקה.
