פעם, ממש לא מזמן, בסך-הכל לפני כשלושת אלפים שנה, ישבו בני ישראל למרגלות הר סיני והמתינו חסרי סבלנות למנהיג שלהם, משה רבנו שעלה להר סיני לקבל את עשרת הדיברות. באותות ומופתים הוציא משה רבנו את בני ישראל מעבדות לחרות, לחופש, לגיבושם כעם ישראל. משה הוביל את בני ישראל במדבר 40 שנה, דאג לכל צרותיהם וצרכיהם. למרות זאת, וככל הנראה בעידוד ותמיכה של אספסוף מצרי שהסתפח לבני ישראל (כך על-פי פרשניות שונות), צצו ספקנים במקרה הטוב, או מחרחרי ריב ומדון תאווי כוח ובצע במקרה הפחות טוב. אלה וגם אלה ניסו בכל דרך ובכל מחיר לערער על מנהיגותו של משה, לנסות לתפוס את מקומו ולהדיחו לטובת מישהו אחר, לא משנה מי, העיקר שיהיה הרבה יותר נוח עבורם ועבור מטרותיהם המפוקפקות.
משה רבנו הבטיח לבני ישראל לחזור לאחר 40 יום, אבל בני ישראל לא עמדו בלחץ של מחרחרי המדון וביום הארבעים בנו עגל זהב. לא זאת בלבד שבנו עגל זהב בניגוד למצוות אלוקים: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", הם התחילו לסגוד לעגל הזהב ממש כאילו הפסל הוא אל מושיע.
מאז עברו בערך שלושת אלפים שנה ונראה שזה קורה שוב, ממש העתק ההיסטוריה. הפעם לא למרגלות הר סיני, הפעם למרגלות כנסת ישראל, בירושלים בירת מדינת ישראל. כל תקופה, כאשר מתחילים להריח בחירות באופק, "כרישים" צמאי תאוות כוח ופרסום ו-או "
שתולים" (שלוחים של גורמים עוינים ששואפים לשנות את צביונה היהודי-ישראלי של מדינת ישראל), מתחילים לבנות "עגל זהב", הפעם בשר ודם. כל בחירות ממציאים "עגל זהב" תורן שאמור להחליף את המנהיג. כל פעם מוצאים פראייר אחר לשמש כ"עגל זהב" בתקווה שיוביל אותם לעמדות כוח ושררה. זאת באצטלה של: "אידיאולוגיה", "צריך שינוי", "הנהגה מושחתת", "צונמי מדיני", "כלכלה כושלת", ועוד שאר מילים חסרות תוכן ותירוצים שרובם ככולם מתגלים במשך הזמן כחלולים. הם מלבים את היצרים לשנאת שווא, לוחצים על נקודות חולשה ומסיתים את ההמון לנהות ולנהור אחרי "המנהיג החדש", כאשר המטרה מקדשת את כל האמצעים! רק להחליף את המנהיג, ממש כמשל "עגל הזהב".
פסל שאין בו כלום
ה"מנהיג" המיועד ניסחף בעידוד תקשורת מסיתה ובלחץ ההמון המוסת שמריע באקסטזה כעדת מעודדות בגיל הטיפש-עשרה לכל שטות שהוא אומר. ברוב המקרים ה"מנהיג" המיועד מתהדר בעבר מפואר פחות או יותר, אך בדרך כלל ללא ניסיון או כישורים מתאימים, ממש כמו דרישה הזויה של טירון בצבא להתמנות מיד לתפקיד הרמטכ"ל. תוך כדי שיכרון חושים ה"מנהיג" המיועד מתחיל לבנות ארמונות חול, מגדלי קלפים, מבטיח לכל דורש מישרות שעוד לא נוצרו, ומשמיע נאומים חוצבי להבות שנכתבו עבורו על-ידי עדת כישרונות שמקבלת סכומי עתק, עבור ביצועים טובים יותר או טובים פחות.
על-פי המסופר במקורותינו, כאשר משה רבנו ירד מההר לאחר ארבעים יום, בדיוק כפי שהבטיח, ראה את פסל עגל הזהב ובחמת זעם ציווה לנפץ את הפסל ולטחון אותו עד דק, לאחר מכן פיזר את שרידי עגל הזהב במי השתייה והשקה את בני ישראל על-מנת להוכיח להם שאין כלום בעגל הזהב, עגל זהב זה לא אלוקים, זה בסך-הכל פסל שאין בו כלום. כך קורה בדרך כלל גם בפוליטיקה הישראלית, אם וכאשר "עגל זהב" נבחר לתפקיד בכיר כל שהוא, כמעט מיד מתחילים מחרחרי המלחמות לחפש לו מחליף, "עגל זהב" אחר. במקביל "טוחנים" המסיתים את "עגל הזהב" הישן עד דק ומנסים להרוות שוב את צימאונם של האזרחים בתקוות שווא ל"עגל זהב" חליפי. אם מתעמקים בהיסטוריה של מדינת ישראל מבינים ש"עגלי הזהב" לדורותיהם מאכזבים במקרה הטוב, במקרה הפחות טוב גורמים לנזקים נוראים והתקוות בהם נגוזות מהר מאוד כמו עשן ברוח, והדוגמאות רבות.
אזרחי ישראל החושבים, אלה שלא ממש מושפעים מדיבורים ותקוות שווא, נמצאים בדילמה, לא ממש יודעים למי להצביע. דילמה בין תקוות שעלולות להתנפץ כתקוות שווא, לבין מנהיגים שאינם מושלמים אבל יש להם קבלות, הייתה להם עשייה, לא תמיד מושלמת (אם קיים משהו מושלם) אבל יש גם תוצאות. אחד מחטאי הרבים הוא לא להאמין להבטחות של פוליטיקאים (
למרות שלא תמיד זה באשמתם) ולכן אני לא ממש מאמין
שמי שמצביע באמת משפיע, אבל מצד שני אני חושב שזה לא אחראי להתעלם מבחירות דמוקרטיות וכן צריך לנסות ולגרום לשינוי או לחזק את הקיים, הכל לפי נראות העשייה של נבחרי הציבור ולשיקוליו של האזרח המתלבט. כמו למשל אם העשייה של אותו נבחר ציבור מספיק טובה או מישהו אחר יכול באמת לעשות הרבה יותר טוב.
מבולבלים? גם אני...
