ברית של שנאה

ברית של שנאה. לא אידיאולוגיה. לא ערכים. כלום. עגלה ריקה - ועליה שלושה גנרלים (בני גנץ, משה יעלון, גבי אשכנזי) וכתב אחד של העיתון "במחנה" (יאיר לפיד). וכל ארבעת המוסקטרים האלה - ואני אומר את זה בלא מעט טינה - מחופשים למשהו שהם לא מאמינים בו. לא ערכים יהודיים. לא אמונה בזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל. לא אהבה לערכים ציוניים של פעם. אלה שקידשו את ההתנחלות בכל חלקיה של המולדת העתיקה. רק השנאה לראש הממשלה מדריכה אותם. אין דבר אחר שמחבר אותם זה לזה. ועם זה הם רוצים לכבוש - כן, כן, זה הביטוי המדויק, "לכבוש" - את השלטון. לא כדי לעשות את הדברים אחרת, יותר טוב, אלא כדי לעשות אותם הרבה יותר גרוע. לפנות יישובים. להפקיר חלקים נוספים בידי הערבים כדי שאלה יוכלו לבנות מחילות לעבר גוש-דן. להתנער מכל מה שהיה חשוב לעם היהודי כאשר הוא החל לשוב למקום שבו נולדה לאומיותו לפני אלפי שנים. וכבר היינו בסיפור הזה. כבר היו גנרלים שהבטיחו לנו שתחת ניהולם הכל ייראה אחרת. השלום יפרח והערבים ישנו את עורם. זה לא קרה בימיו של יצחק רבין וזה לא קרה כאשר אהוד ברק עלה לשלטון. וזה בוודאי שלא קרה כאשר אריאל שרון תפס בעורמה בהגה השלטון. בכל הפעמים האלה הכל קרס עלינו. רבין המיט עלינו את הסכם אוסלו המדמם; ברק נסוג מדרום לבנון, מהלך שבעקבותיו פרצה האינתיפאדה השנייה שבמהלכה נהרגו מאות אזרחים מדי חודש בחודשו. ארגון טרור קיקיוני הפך למפלצת עם מאות אלפי טילים מדויקים. ושרון, גירש אלפי יהודים מבתיהם במהלך מרושע, חף מכל חשש שמא אין במהלך הזה כל היגיון אסטרטגי. אלא שלגנץ אין אפילו את הניסיון בשדה הפוליטי שהיה לרמטכ"לים שקדמו לו. הרקורד שלו הוא עלוב במיוחד. שתי פשיטות רגל בחיים האזרחיים והקראת סיסמאות מתוך טלפרומטר. בסך-הכל פוחלץ שמונע בידי יועצי תקשורת ואסטרטגים שעובדים תמורת הרבה כסף. ועוד לא אמרתי כלום על הטייקונים שממנים אותו. אלפרד אקירוב, למשל, שכבר היה מעורב בעבר בקמפיינים מעוררי מחלוקת. אז אחרי שנתיים ומשהו הפוחלץ הזה, אם הוא ייבחר, מתכוון לפנות את מקומו בלשכת ראש הממשלה למי שבילה את רוב שנותיו באולפני טלוויזיה וליד המקלדת. אפילו תעודת בגרות אין לו - אבל זה בסדר אם אתה מגלה מספיק שנאה לבנימין נתניהו. לא צריך כל הכשרה אחרת. רק קבלות על שנאה מוכחת. ואם כל זה יקרה, חלילה, זה יהיה בראש ובראשונה ניצחונם של קומץ עיתונאים שבמשך שנים מפמפמים לנו שביבי מושחת. לא בגלל שיש משהו באמתחתם, אלא רק משום שזאת היא האג'נדה הפוליטית שלהם. לא העשייה חשובה להם אלא השנאה האובססיבית למי שמבקש כבר שנים לפצח את הקוד של אליטה מפוברקת ששולטת במדינה מאז הקמתה. לא בזכות עוצמתה האינטלקטואלית, אלא בכוח עצם השליטה ההיסטורית שלה במוקדי כוח מרכזיים. באמצעי התקשורת שהיו סגורים בפני "המחנה האחר". במערכת המשפט שלשם התמנו רק חברים של חברים. בוועדות לחלוקת פרסים שאותם חילקו רק ל"מקורבים". באקדמיה ששם לא היה מעולם פלורליזם אינטלקטואלי. אינני יודע כיצד תסתיים מערכת הבחירות הזאת. אם כי אני חושש שהיא תוליד הרבה פירות באושים. הפילוג יהיה גרוע מאי-פעם. הרבה תופעות מן העבר יחזרו על עצמן. השנאה שטיפחו במחנה השמאל כלפי מנהיגי הימין, זאב ז'בוטינסקי, מנחם בגין ואחרים, תחזור על עצמה ביתר שאת. עלילת הדם לאחר רצח חיים ארלוזורוב על חוף הים בתל אביב. הסגרת בחורים שמשרתים באצ"ל או בלח"י לידי המשטרה הבריטית בימי "הסזון". הטבעת האונייה "אלטלנה". ואני מונה רק מעט מן הרעות שהמחנה הזה היה אחראי להן. אני רואה את השנאה בעיניהם של המועמדים השונים ברשימות של מחנה רק-לא-ביבי - ואני יודע שכל מה שאני מפחד מפניו עלול לקרות. ועוד הרבה יותר. לא הייתי רוצה שכל זה יקרה, אבל החשש הוא ממשי. המחנק האידיאולוגי כבר מרחף מעלינו כמו עננה שלא עומדת להוריד גשמי ברכה אלא להביא עלינו צונאמי חברתי שאת משמעויותיו קשה אפילו לשער.