רבים חושבים שעל השבת נצטווינו לראשונה בעשרת הדברות, זוכרים שכתוב שם (שמות כ,ז): זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ, אבל האמת היא שעוד קודם לכן נצטווינו על כך. כשנגמר המזון שהוציאו ממצרים, הקב"ה הוריד מן, אספו אותו בכל בוקר וכל אחד קיבל בדיוק מה שמספיק לו לאותו יום בלי קשר לכמות שאסף. ביום השישי אספו ויצא כפול, ביקשו הסברים ממשה והוא השיב (פרק טז, כג): ...הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'--שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַה', מָחָר... אחר כך שמענו את הציווי בעשרת הדברות ושוב בפרשה הקודמת (פרק לא, יג): וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ... והנה בפרשת השבוע שלנו הציווי חוזר (לה, ב): שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַה'...
זו אומנם לא הפעם האחרונה שבה מצווה התורה על השבת, אבל לענייננו די בכך. המיוחד בציווי שבפרשתנו הוא ההמשך, הציווי להקים את המשכן: [ה] קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַה', כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה': זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. [י] וְכָל-חֲכַם-לֵב, בָּכֶם, יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה ה'. [יא] אֶת-הַמִּשְׁכָּן... המשכן היה פרויקט הדגל של עם ישראל, מה עוד שבין השאר הוא נועד להוות תיקון לחטא העגל שאודותיו למדנו בשבוע שעבר. פרויקט כל כך חשוב, היינו מצפים שיתרכזו רק בו, שידחה את כל העיכובים, חבל על כל יום שעובר עד סיום הבנייה. הרי לעם היה חשוב לתקן את הקלקול של חטא העגל ומהר, לכן בתוך ימים תרמו יותר ממה שצריך. אבל התורה אומרת לא! המשכן חשוב אבל השבת חשובה יותר.
וצריך לשים לב שהתורה מצווה לעבוד, אבל יש הגבלה: שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה... היום השביעי הוא קודש, כל מלאכה אסורה בו מלבד מקרה של פיקוח נפש, להצלת חיי אדם, ואין שום פשרה בעניין הזה. ועד כדי כך חשובה השבת, עד כדי כך היא עקרונית בביטוי הקשר שלנו עם בוראנו, שהתורה מצווה אותנו שוב ושוב על שמירתה. והקב"ה מסביר את החשיבות המיוחדת של השבת (לא, יז): בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם: כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה ה' אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ. בשמירת השבת מכריז היהודי בגלוי על הקשר הנצחי שלו עם הקב"ה. בנוסף הוא גם מעיד על אמונתו בבריאת העולם. שהרי בלי זה, מהיכן צץ הרעיון ליצור יחידות זמן של שבעה ימים?
השבת מבטאת את אחדות ישראל
ומלבד החשיבות העליונה של שמירת השבת המודגשת בפרשת השבוע, אנחנו קוראים (בספר שני) אודות המצווה לתרום מחצית השקל. לקראת חודש אדר (הסמוך לניסן) היו אוספים את התרומות לצורך קניית קרבנות הציבור, מחצית השקל מכל יהודי בוגר. זו אומנם תרומה, אבל היא חובה על כל היהודים כדי שלכל יהודי יהיה חלק שווה בקרבנות הציבור. ועל זה אומרת התורה (ל, טו): הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל--לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת ה', לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם. יש תחומים שבהם כל אדם מתבקש לתרום כפי יכולתו, לא בעניינים היסודיים המשותפים לכלל ישראל. בזה אין וגם אסור שתהיה עדיפות כלשהי לעשיר על העני, כי כולנו שווים בקשר הבסיסי עם הקב"ה.
מצוות מחצית השקל נועדה לבטא את הנקודה החשובה מאוד של אחדות ישראל, אחדות שמעבר לשונוּת הטבעית שיש בין פרטים וגם בין אסכולות שונות. זה בסדר שיש הבדלים, התורה לא דורשת אחידות, היא דורשת אחדות. ודווקא בתחום הזה אנחנו, איך לומר, קצת חלשים. כנראה מפני שהאחדות כל כך חשובה להמשך דרכנו כעם, בהפוך על הפוך יש אצלנו נטייה בולטת להתבדלות. עד כדי כך שלקראת הבחירות יש עשרות מפלגות המבקשות שנצביע עבורן וחלקן מתבסס על אמירות ופרסומים משמיצים נגד מפלגות מתחרות, שזו גישה של פילוג. כולם רוצים אחדות, כך (לפחות חלק מהם) אומרים, אבל כל אחד רוצה אחדות בדרך שלו בלי להשאיר אפשרות ביטוי לזולתו.
והבעיה הגדולה של המצביעים, על כל פנים שלי כמצביע, היא שמרבית אלה המבקשים שאתן להם את קולי אינם מדברים אלי אמת, במקום זה הם אומרים מה שלדעתם אשמח לשמוע. והם בכלל לא שאלו לדעתי. ושלא יהיו אי-הבנות, אני לא מאשים אותם בשקר מכוון, הם פשוט משקרים לעצמם כל הזמן עד שהשקר נתפס אצלם כאמת. תופעה אנושית טבעית לגמרי כידוע, והיא מתעצמת בפוליטיקה. וכבר כתבתי כאן כמה פעמים שאני לא מצביע למי ששיקר לי, לכן כמעט שלא יצא לי להצביע פעמיים רצופות לאותה מפלגה. כי אני מחפש את מי שחותר לאחדות ישראל, אחדות אמיתית, כזו שיכולה להתבסס אך ורק על ההוראות שנקרא בתורה בשבת הזאת, בפרשת ויקהל-שקלים.
