דוד מקונן על שאול ויהונתן בנו שנפלו בלוחמם בחרוף נפש בפלשתים. "קשת יהונתן לא נשוג אחור, וחרב שאול לא תשוב ריקם... מנשרים קלו, מאריות גברו" (שמואל ב׳, א׳:22-23).
הצבי ישראל, על במותיך חלל
איך נפלו גיבורים
ויאבדו כלי מלחמה
שישה שבועות בדיוק לפני בחירות 2019, החליט היועץ המשפטי ל
ממשלה על
שימוע לראש הממשלה בגין חשד לשוחד ולהפרת אמונים. קדמה לכך החלטה שנתניהו לא יכול להשתמש בכסף של בן דודו למימון הגנתו והדלפות בלתי פוסקות כל מהלך החקירה.
מי שניהל את החקירה, או האחראים במערכת המשפטית, דומים למסננת חרורה לגמרי, שכל הנכנס בה עובר ויוצא בקלות, בדומה למערכת המנהרות בעזה, שלמעט טנקים, כל השאר יכול לעבור בהן. כשילמדו את מעשיהם בבתי ספר למשפטים או לפוליטיקה, יהיה ברור לכל סטודנט מתחיל עד כמה פסול הדבר, עד כמה רחקו האמונים על המערכת מדרך הישר. נראה שלא רק הם אשמים. כולנו השתתפנו בחגיגה, אלו השמחים לאיד ואלו שאינם מצרים.
בניגוד לשנים עברו, עת אותה השיטה בדיוק נוסתה והופעלה (לדוגמה שנות חקירה נגד
אביגדור ליברמן ושימוש נלוז בהגשת כתב אישום בדיוק לפני בחירות), עתה מדובר בראש ממשלת ישראל, ולא סתם בראש ממשלת ישראל, כי אם באחד מראשי הממשלה הטובים ביותר שידענו מעודנו.
אם נראה שאיבדתי מחצית הקוראים, אבהיר שאיני מעניק גיליון ציונים מפורט לראש הממשלה. ההיסטוריה תשפוט אותו, כמו את כל קודמיו, והתוצאה תהיה זהה לזו שהגדרתי - אחד מראשי הממשלה הטובים ביותר לישראל שישראל ידעה מעודה.
עד כמה קל לסובב דברים, להפוך דברים תמימים לחלוטין למפלצות ועכבר לפיל או להר. עד כמה קל להפיל ולהפליל אנשים טובים, אנשים שאם נשים על כף המאזנים את כל שעשו, יגבר הטוב על המושחת או המוטל בספק.
"שחיתות"? סיגרים ושמפניה, מיחזור בקבוקים, אוכל שהוגש לאורחים, טיפול במעון, יחס לעובדים, בן שברגע שיכרות התפאר באוזני חברו. עוד נער מפונק, דברי רברוב שאין נאה ואין יאה לחזור עליהם. עדיין איני יודע כמה סיגרים אדם יכול לעשן (כשצבא אנשי תקשורת משחר לפתחו השכם והערב) - הלא אי-אפשר לאכסנם לאורך ימים שכן תוקפם פג וטעמם מתקלקל. שיחה או שיחות עם בעל עיתון שהחזיק או מחזיק תיק מרשיע נגדך. וכל כך הרבה אנשים טובים שפשוט רוצים את טובתך ולפיכך לא אורבים לך בכל פינה ובכל שעל, מחכים בכליון עינים לכל הזדמנות להפלילך ולהעלותך על מוקד.
לעומת זאת, יש איום אירני, מנהרות תופת מעזה, מנהרות מלבנון, חיזבאללה, כוחות אירניים בסוריה, רשות שלמה ששוקדת על חידושים בטרור, טילים מונחים מדויקים שיכולים לפגוע בכל פינה בארץ, מצבור של מאות אלפי מרגמות, פצצות וטילים בגבולותנו הדרום-מערבי והצפוני, פה ושם אסונות טבע או טעויות אנוש, מערכת סבוכה של יחסים בינלאומיים ושנאה תהומית, עתיקת ימים, הגורמת להתפרצויות של ארועים אנטישמיים בתדירות הולכת וגוברת, כמו גם בעוצמה חזקה יותר ויותר.
ואפילו אם חטא ראש הממשלה בעניין אירוח שאשתו והוא אירחו או שאחרים אירחו אותם. הלא נשיאה התשיעי של מדינת ישראל הוציא יותר מכל קודמיו, אך הוא אהוב היה על העם, ואיש לא היה מעלה על דעתו אפילו לעסוק בזוטות בעוד נשיאנו חולם עבורנו.
ישבתי בביתו של מי שהיה שגריר פרו למצרים, ירדן ולבנון. אשתו והוא הזמינו שישה מאתנו לארוחת ערב. שף פרטי, בבעלותו שלוש מסעדות בלוס אנג׳לס ואחת בלאס וגאס. באחד ממלונות היוקרה הידועים ביותר, עסק במטבח, ובנו עם עוד שני עובדים טרחו ושרתו אותנו. היין זרם, יינות משובחים ביותר מרחבי העולם. בין מנה למנה, ויחד עם כל מנה, נסובה השיחה לעבר ישראל, שכן מן הראוי בכל הזדמנות להעלות את ישראל על ראש שמחותנו. ישבתי ותעדתי את הערב, תמונה פה ותמונה שם, טעם עילאי של מנה זו ואחרת, ודברים שהייתי צריך להתאפק לא לאכול שכן איני מערבב בשר וחלב וגם איני אוכל דברים מסוימים האסורים עלינו במפורש.
סיפרתי על הבחירות לכנסת העשרים ואחת שתערכנה בתשעה באפריל, חודש ימים בדיוק לפני יום העצמאות. בדיוק כמו העברים שיצאו ממצרים אנחנו. הם התגעגעו לשיר הבשר ולאבטיחים והבצל שהשאירו במצרים, ואנחנו חוזרים לטלנובלה של משפחת נתניהו. די עזבוהו כבר! תנו מנוחה ליגע. הוא ממלא תפקיד בשם ועבור כולנו. הוא חומת המגן, אותה כיפת ברזל, כמו גם ה"חומה" והגדר וכל החוצצים ביננו לבין אויבינו. הוא לבדו, עם משפחתו כעזר נגדו, ומולו ניצב, כך נראה, צבא מלעיזים ולועגים, מקטרגים ומקנאים, אנשים קטנוניים שטובת הכלל, העם והאומה לא ניצבת נגד עיניהם. רק להרע הם רוצים, רק להפילו, בלי מחשבה תחילה מה יהיה ביום אחר כך.
סיפרתי על אותה תקופה ארוכה בה התנגח הציבור במשפחת נתניהו על צורת האירוח - על המזון שהוזמן והוגש (ואולי הוחזר והם צברו נקודות או לקחו את הכסף עבור עצמם). השתגענו? כמה כסף יש לנתניהו ולמשפחתו? השוו זאת למאגרי הכסף של ברק או של ראשי ממשלות העבר. לי אין כספים כמו להם, אך מסתבר שלהרבה פוליטיקאים יש די והותר. סיפרתי ובמקום דמעות צחוק בעיני, שאלתי ברצינות מבהילה: אם היו מוגשות המנות מהן אנו נהנים זה עתה בבית ראש הממשלה בירושלים הבירה או בהרצליה לחוף הים, מה היה קורה בארץ הקודש?!?
עשר שנים מגיעות לקיצן, וראש הממשלה ייתכן שיזכה בבחירות ואולי, כפי שהעלתי את השאלה בטור זה, הגיע הזמן שתסתיים תקופת כהונתו ויתאפשר לאחרים לקחת את מושכות המנהיגות ולהוביל אותנו, להתמודד עם אתגרי הדרך, הנודעים והלא נודעים, ולעשות את כל יכולתם למלא את התפקיד בצורה הטובה ביותר האפשרית.
מדוע לא לאפשר לו לסיים בכבוד, עם הוכרת תודה, בהרגשה טובה? הלא בסופו של דבר אנחנו אלו שנצטער. שנרגיש "מלוכלכים מבפנים" ולא נדע מדוע עשינו את מה שעשינו, מדוע צחקנו לאיד, הכיצד עמדנו דומם ולא התייצבנו לצידו של ראש הממשלה שלנו. תשפוט ההיסטוריה את נתניהו לזכות, ואילו אנחנו נאלם דום, בצער ותוגה איומים, ביודענו שאנחנו אלו שכרתנו את הענף עליו ישב כל עם ישראל וישבה האומה כולה.
עמדה דמעה בעיני, ותהיתי, יחד עם כל הסובבים אותי:
איך נפלו גיבורים
על במותיך חלל
ויאבדו כלי מלחמה
