על בימה מעוצבת להפליא כמעגל בעיצוב עדי נידם, עם תלבושות ססגוניות (בעיצוב לי-יה חוזה) העשירות במתן ייחודיות לכל דמות הן באיפורה והן בשפת גופה - מתחולל סיפור במלל שאינו מובן, ג׳יבריש, המצלצל כערבוב של רומנית, איטלקית, לטינית ועוד, מה שמגביר את הצחוקים וההיתול. המחזה נפתח עם שתי דמויות ליצניות היתוליות רבות קסם וחן - בביצוע סתיו מגן ועידן מי-רון החמוד. הפנטומימה שלהם, יכולת ההבעה העשירה והבעותיהם האכספרסיביות (מה שמאפיין את כל השחקנים) מסבירים הכל. ההנאה הצרופה שהקהל זוכה לה, גם אם הסיפור לכאורה וירטואלי, ולמעשה הוא מתאר בגרוטסקיות את חגיגת עשיית הפסטה כסמל לתאוות האוכל - הרי ההגזמות בהבעות ויחודיות של איפיון כל דמות הודות לתלבושתה ואיפורה ולווירטואוזיות השחקנים - אלו מעניקות לסיפור את משמעותו ואת הקצב המטורף לכאורה. ההורים, שפתחו את ההצגה, נוכחים בחתונת בתם פליסיה לחתנה ארנון. פליסיה (שי קול היפה, הנשית, הקוקטית ושופעת הקסם. לעומת ארנון החנון ומצחיק בהבעותיו (איתן גנור), ניצבים בטקס החתונה כשהכומרה (ויקטוריה רוסובסקי המלכותית ושופעת השררה) מנהלת את הטקס. לעזרתה ניצב ג׳וזף (רון מרחבי שמפיל את הקהל מצחוק בתנועותיו ויכולתו הקומית המופלאה). בין הנוכחים בטקס - שאר בנות המשפחה: האחות הקטנה בנדיטה (דורון לוי המפליאה ביכולותיה האקרובטיות) ובת זוגה לאהבים בריטני (הגר בר חווה) שעילוסיהן מהווים חלק מעושר ההתרחשויות על הבמה. כך גם נוכחות ארבעת האחיות תמר עמית, שיר שאלתיאל המתוקה, נועה טסה ונועה גנדלמן - כולן לא נחות לרגע, וכל העת מייצרות בתנועה ובהבעותיהן הכה שונות זו מזו, חלקים נוספים להתרחשויות הקומיות - כך שהתמונה הכוללת כה עשירה ומרתקת, בעוצמה בלתי רגילה. כל זאת - כשהעין אינה נחה לשניה ומרצדת בין כל קבוצות הדמויות הכה אקטיביות שעל הבמה. על כך - שאפו לבימאים. כך גם המוזיקה הכה מגוונת שיצר רועי פדידה כתוצאה מהשפעות של המוזיקה הצוענית בסגנון קוסטוריצה, ושירו של בריאן אדמס, שהצופים נמסים רק למשמע הרומנטיקה הכה מתמזגת עם רגעי השיא בחתונה; וכך גם התאורה של זיו וולושין המחונן, שהגיע כאן לשיא ביצירתו, שמהווה חלק חשוב ביותר בהצגה,הודות ליכולת האילתורים שלה לכוון את הצופה בוירטואוזיות נפלאה לעבר המוקדים המשתנים בעלילה. נראה שזיו עשה הכל למען המוסד בו קנה את השכלתו והתמחותו. יצירתו כאן היא הישג ראוי לציון בקריירה העשירה שלו. הצגת "אוכלים ושוטים" בחוג לתיאטרון של מכללת סמינר לווינסקי היא חוויה בלתי רגילה, והיא בבחינת יצירה מושלמת המסוגלת לנחול הצלחות בכל הופעה של הקאסט הזה ברחבי העולם. היא מוכיחה שלתיאטרון אין גבולות, להפך ככל שהוא סופח אליו את כל שאר האמנויות ויוצק אותן לתוכו - כך היצירה התיאטרלית משתבחת יותר הן וויזואלית והן שמיעתית ומעשירה את הצופה בחוויה עשירה יותר.

ברכות למחזור הכה מוצלח של סמינר הקיבוצים, ונצפה להצגות נוספות (2) שתעלינה השנה בטרם יסתיימו לימודיהם.