לא עושה ריקלין לאף אחד

אלי ציפורי, ההוא שמשתמש בבמה שהוא מקבל מ"גלובס" בשביל להפיץ את דף המסרים של נתניהו, מגיב לא מעט על הפוסטים האחרונים שלי, שעוסקים בחשדות לשחיתות מצד נתניהו, ומאשים אותי בחד-צדדיות. ניתן להבין מתגובותיו של ציפורי שעל נתניהו יש לי רק ביקורת ואני נמנע מביקורת על היריבים גנץ-לפיד. מאחר שציפורי מוציא דיבתי רעה, ראוי שאתייחס בקצרה: המציאות שונה מהעולם שאותו ציפורי מדמיין. פוסט מה-25 בפברואר, בו אני מבקר (בחריפות רבה) את גנץ-לפיד, ואפילו קצת מחמיא לנתניהו. על המצע של גנץ-לפיד אני כותב, בין היתר: "הבטחות חסרות בסיס להגדלת ההוצאה הציבורית בלי להעלות מיסים ובלי לפעול לגידול בצמיחה, וכמובן בלי להרגיז אף קבוצת אינטרס - תפור על גנץ ושותפיו. המצע לא רק מבטיח הבטחות חסרות סיכוי (רכבת קליע, הגדלת שיעור המועסקים בהיי-טק ל-30% מכוח העבודה, והגדלה של ההוצאה הציבורית ללא כל מקור). [המצע] גם מטעה בטענות על המצב הקיים, וטוען שהמדיניות הכלכלית של הממשלה הביאה להעמקת הפערים החברתיים והכלכליים, לירידה ברמת החיים של מעמד הביניים, להחמרת מצבן של השכבות החלשות ולהרחבת מעגל העוני. כמעט הכל בניגוד מוחלט לעובדות: אי-השוויון הצטמצם, העוני הצטמצם, רמת החיים של המעמד הבינוני עלתה". באותו הפוסט, נתניהו גם מקבל ממני מחמאות על האיפוק שהוא מגלה בתחום הביטחוני ועל הביטחון הגבוה שאנחנו נהנים ממנו. אני גם כותב בפוסט אחר (21 בפברואר השנה): "אני בין הראשונים לבקר את נתניהו וממשלתו בכל הזדמנות, אבל הטענה שהמדינה כושלת במלחמה בטרור (..) היא לא רצינית". אני מקווה שמותר לי בסופו של יום להצביע עבור מפלגה שהיא הרע במיעוטו להבנתי. ובניגוד לרמזים של ציפורי שיש לי אג'נדה סמויה, הצהרתי על הכוונות שלי בקלפי בפוסט מה-21 במרץ. גם בפוסט זה, שבו אני מסביר מדוע אני בוחר גנץ-לפיד, אני לא מהסס לבקר. כך נכתב: "אבל אם רוצים ממשלה שתחליף את נתניהו, הבחירה הסבירה היא בגנץ-לפיד. הכל בסדר [לחובבי הסוציאליזם], גם שם המצע נראה מאוד "סוציאל פופוליסטי". בקיצור, בשונה מציפורי, אני מבקר את כל מי שראוי לביקורת לדעתי, ולא עושה ריקלין לאף אחד. ציפורי, בתגובות הרבות שלו לפוסטים שלי, לא רק רומז שאני לא ישר אלא גם לועג ליכולות שלי ככלכלן. אבל מה באמת ציפורי חושב עלי, לפני שהעזתי לעסוק בחשדות לגבי נתניהו? ניתן להתרשם בכתבה הבאה בגלובס - אלי ציפורי, "בריוני ההשכלה הגבוהה: ניצול הכוח כדי להשיג זכויות עודפות", באתר גלובס, 23 לאוקטובר 2017 יוצא דופן במונוליטיות המחשבתית הזאת הוא פרופ' עומר מואב, לשעבר יועצו של יובל שטייניץ, בעת שכיהן כשר האוצר. מואב מייצג את מה שנהוג לכנות הימין הכלכלי. הוא מציג דעות ברורות ובהירות מאוד, יש שיאמרו בוטות מדי ופחות מדי חברתיות. אפשר להסכים עם דעותיו של מואב ואפשר שלא להסכים עמן, אבל הוא קול חשוב מאוד, שראוי להישמע. אין זה מפליא שהוא לא ממש נשמע בתקשורת - הוא לא נוטה עם הזרם הפופוליסטי השליט בכלי המדיה, המתעלם לחלוטין מעובדות והופך סיסמאות וקלישאות לעובדות עצמן. [פורסם במקור בבלוג האישי של עומר מואב].