עוד מעט זה נגמר ב"ה, יום הבחירות מתקרב וסוף-סוף נשמע פחות דיבורים שליליים מסוגים שונים. הלוואי. אולי זו סתם רגישות יתר פרטית, אבל התחושה שלי היא שבמערכת הבחירות הזאת נפרצו הרבה מדי גבולות; של הכפשות, של שקרים, של הצפה במסרוני תעמולה בלתי מזוהים, או בשלוש מלים: שטיפת מוח כעורה. וזו הסיבה העיקרית לכך שאני מצפה ליום הבחירות, שכל זה יפסק כבר. אומרים שפוליטיקה היא 'אמנות האפשרי' לכן פוליטיקאים שהשמיצו זה את זה בפומבי עד כלות יכולים ביום שאחרי לחייך זה לזה ולשתף פעולה כאילו לא היו דיבורים רעים מעולם. החלק השני הוא טוב מאד, אבל דיבורים רעים לא נעלמים סתם כך ואת זה מלמדת אותנו פרשת השבוע.
הפרשה פותחת בדיני יולדת (ויקרא יב): ...אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר... [ה] וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד... ומיד אחר כך עוברת לדבר על נושא אחר לגמרי (פרק יג): [ב] אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת--וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים. חז"ל אומרים לנו כי הנגע שעליו מדברת כאן התורה נולד בעור האדם כתוצאה מדיבור רע, 'מצורע - מוציא רע'. במצב כזה הוא נדרש להתייצב אצל הכהן אשר בכוח אהבת ישראל המובנית בנפשו, הוא מסוגל להניע באדם הנגוע תהליך של שינוי נפשי ותודעתי שבסיומו הוא נרפא מהנגע. על כל פנים ברור שלמלים היוצאות מפינו יש כוח גדול, בין לטוב ובין למוטב וצריכים להזהר מאוד במה שמוציאים מהפה.
והנה במהלך מערכת הבחירות הארוכה מדי, שמענו וקראנו יותר מדי מלים רעות וגם זה, כלומר החשיפה שלנו לאותן מלים, הוא עניין לא טוב לנו. עם זאת, מי שפיתח רגישות לשפת הדיבור יכול ללמוד לא מעט מהמלים שמשמיעים לו. וכמו שאמר איוב (פרק יב): [יא] הֲלֹא אֹזֶן, מִלִּין תִּבְחָן; וְחֵךְ, אֹכֶל יִטְעַם לוֹ: את היכולת לזהות טעמים שונים בפה כולנו מכירים; באותה מידה, אומר איוב, האוזן יכולה לזהות דקויות במלים שהיא שומעת, מה שנקרא לקרוא 'בין השורות' או להבין מה שמעבר למלים הנאמרות. באופן כללי כדאי מאוד לפתח את היכולת הזאת וקל וחומר כששומעים דברי תעמולה לקראת בחירות. זה אומנם נושא מעניין אבל לא זה הנושא הפעם, הנושא הוא הזריעה והפירות.
ויקו לעשות ענבים ויעש באושים
על שלב הגידול אנחנו לא מדברים כי עליו אין לנו השפעה. גם לא בטוח שכל המצביעים בבחירות מודעים לכך שהפתק שישימו בקלפי הופך אותם לשותפים בכל מעשה או מחדל של המפלגה שבה בחרו. אומנם שותפים זוטרים, מאד, אבל שותפים. אז כדי להמחיש את הרעיון אספר כאן על כמה פתקים ששמתי בקלפי בבחירות ואנסה גם להציג את התובנות מאותן בחירות. נתחיל בבחירות של שנת 77: לראשונה הצבעתי לליכוד, אולי כי חשבתי שיש סיכוי למהפך וכדאי שהוא יקרה. מר בגין אומנם ניצח אבל כעבור כמה ימים החלטתי שלא אצביע שוב למר בגין, המינוי לשר חוץ שהוא העניק למשה דיין שיכנע אותי שזה לא באמת מהפך, זה רק החלפת אישים, לא שינוי כיוון.
בבחירות 96 הצבעתי למר נתניהו ואפילו עבדתי די חזק כדי שייבחר. ההצבעה הייתה בשני פתקים, בפתק השני בחרתי אז וגם מאז במפלגה הכי ימנית שהיתה. למחרת התקשרו מסניף הליכוד והזמינו אותי להשתתף בחגיגת הניצחון. עניתי שמוקדם מדי לחגוג, נראה קודם איך יוכיח את עצמו. זו הייתה הפעם האחרונה שהצבעתי עבורו. בבחירות הבאות כבר שמתי בקלפי פתק "המלך המשיח". הבנתי ששום כוכב פוליטי לא יפתור לנו את בעיות היסוד כי כולם, גם ימין וגם שמאל פועלים על סמך אותן הנחות המתעלמות מהקשר הרוחני דתי שלנו לארץ ישראל. באמצע כהונת הכנסת החמש עשרה נערכו בחירות אישיות לראשות הממשלה ונבחר
אריאל שרון, איש שמפניו הזהרתי חמורות.
כמובן, גם בבחירות האלה שמתי פתק "משיח". לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה שחזרו להיות בפתק אחד, שוב הזהרתי מפני בחירה בשרון אבל לא כל כך הקשיבו לי. באותם ימים פירסמתי לראשונה במרשתת מאמר שבו טענתי בין השאר שמר שרון עוד יביא את הצרות של לבנון לעזה. לכן לא מזמן, כשחבר השתבח באזני שתמיד הצביע ליכוד, אמרתי לו "אז אתה שותף לעקירת היהודים מגוש-קטיף". הוא כמובן התקומם אבל זה בדיוק הרעיון שאנחנו מדברים עליו כאן, מה יצמח מהפתק שאזרע בקלפי. בין לבין, בכל מערכות הבחירות חיפשתי את המפלגה הכי קיצונית מימין בהנחה שזו הדרך להאט ולו במעט את ההתדרדרות שמאלה. בשנת 2003 חרגתי ממנהגי ולראשונה הצבעתי לבית היהודי.
זריעה לא מוצלחת
מעולם לפני כן לא הצבעתי למפד"ל אבל באותה שנה מצאה חן בעיני ברית האחים שנכרתה לכאורה בין בנט ולפיד. חשבתי (בטעות) שהנה פועלים לאחדות ישראל. לא חלף זמן רב עד שמר בנט השמיע אמירות מכילות כלפי ניסיונות ההשתלטות של הרפורמים ואני הבנתי שטעיתי. לא אחדות ישראל אמיתית, רק שיקולים פוליטיים. ותמיכתו בחוק להצרת צעדיו של
ישראל היום הוסיפה לרגשי החרטה שלי על התמיכה בו. הכהונה שלו כשר חינוך בכנסת היוצאת הרחיקה אותי ממנו סופית. כי לענ"ד חמש יחידות מתמטיקה זה חשוב אבל לילד/ה יהודי/ה לימוד התנ"ך חשוב יותר. שלא לדבר על הדלת שהשאיר פתוחה בפני המסיתים נגד היהדות. זרעתי וצמח משהו לא טוב.
נראה לי מיותר לציין שבחלק ממערכות הבחירות הקול שלי "הלך לאיבוד" כביכול, כי לא עברו את אחוז החסימה, אבל אצלי זה לא היה שיקול. בחרתי במה שנראה לי הכי טוב לעם ישראל בלי להתערב בחשבונות של הקב"ה, שהרי רק הוא קובע מי יעלה ומי ירד, מי ירום ומי ישפל. והנה קמה תנועה חדשה, שעל-פי חוק היא אומנם נקראת 'מפלגה' ומציעה דרך חדשה, שזו בעצם הדרך הכי ישנה וטובה של עם ישראל. "זהות" מציעה לשחרר אותנו מהאחיזה החונקת של המדינה, חרות אישית היא מציעה. אני בעד. כי כמי שמתבונן בפרשת השבוע מזווית הראיה של האקטואליה, וגם כותב על זה כבר כמעט עשרים שנה, הגעתי למסקנה שזו הדרך הנכונה על-פי התורה וגם את זה כתבתי בעבר.
אז שתהיה לכולנו בחירה נכונה והעיקר שלא נשמע ונקרא עוד כל כך הרבה מלים רעות. מי יתן. כי המלים הרעות ושיתוף הפעולה שלאחריהן, זו לא אמנות האפשרי כמו שטוענים הפוליטיקאים, זו רק צביעות. והרי אנחנו רוצים מערכת נקייה וישרה באמת.
