יש כמה זנים של לא מצביעים. יש זן שאומר כי לפתק האחד בין מיליוני פתקים איןיותר מערך סימבולי. משום כבודו של קולו האחד, הוא לא נותן אותו לשווא . הוא שומר עליו. הוא שלו. בזן הלא מצביע הזה אין סיכוי לשכנע מכוח העובדה שכל המיליונים של הקולות הם צירוף של קול אחד ועוד אחד, מיליוני פעמים. זה שכלתני מדי. זה מיליוני קולות פרטיים ואין פוליטיקאישמחשיב אותם בכלל, כי בעיני הפוליטיקאי היחיד הוא רק חלק מהמון. מה שקובע זה ההמון. בזן הז בזים קצת להמון. להניות בו חלק הוא קצת עלבון. זן אחד.
יש זן אחר האומר כי הוא לא יצביע מפני שאין בעבור מי להצביע. אף לא מועמד כלבבו. או אינו מימין דיו, או מימין מדי, או משמאיל ללא בקרה, או סכר את השמאל, או הוא שרלטן ויהיר וכופה עצמו ביותר מדי כוח על הבריות או הוא רכרוכי וכל שיש לו בין שיניו זה פרוטזה, או הוא נוכל, או הוא תמים, או הוא כופר או הוא הוזה בשחקים. את הקול היקר מכל לא ייתן הלאבוחר מן הזן הזה למי שאינו ראוי לו בעיניו. אין סיכוי להצליח להבהיר לאותו זן זה שבהיעדר קולו צריך המועמד שאסור להצביע בעבורו לפחות מצביעים כדי להיבחר, ושעל כן כשהוא לא מצביע הוא בעצם תומך במי שהוא לא היה בוחר בו מכל וכל. הגיוני מדי. מסובך עוד זן.
ויש הזן המוחה. זה הלא מצביע המשוכנע כי המועמדים יודעים שהוא לא מצביע, שזה כואב להם, שזה גורם להם להתגונן בפניו אישית, ושזה לא יעזור להם, כי הנה בלא להצביע הם, הודיעו לקנדידטים קבל עם ועדה כי גם אם ייבחרו אין להם מנדט מן הלא מצביע, אין להם לגיטימיות, אין להם סמכות מוסרית. זה הזן האומר כי כיוון שהמועמדים נבחרו על-ידי המצביע שכןמצביע ולא על-ידי הלא מצביע, אין ללא מצביע שום אחריות לתקלה שתבא ללא כל ספק על הארץ בה מולים מועמדים שלא קיבלו את קולם. זה זן שרואה בכל מי שכן הצביע, לא חשוב בעבור מי, שותף להפקרות שכל נבחר בו לא בחרו - יואשם בה לפני אלוהים ואדם במעילה באמון הציבור. בלתינמנע. ידיהם נקיות. הן לא שפכו את הדם הזה. מי שסבור כי אפשר לשנות את דעתם של אלה על-ידי הסבר מלומד כי ההצבעה איננה רק זכות, ואיננה רק חובה, אלא יותר מזה, משהו שהדמוקרטיה עצמה תלויה בו, מבזבז את זמנו. זה בדיוק העניין. אי-אפשר לשכנע איש שהדמוקרטיה חשובה כשברקעלנה האמונה כי היא תרמית שהשליטים המציאו אותה כדי להיבחר עוד ועוד. עוד זן.
ויש עוד זן. זה הזן שאין לו זמן. שלא היה לו זמן להוציא תעודת זהות במקום זאתשאבדה לו. זה הזן שאם הנהיגו יום חופש כדי שיהיה לו זמן ללכת לבחור - אין לו זמן, כי ביום חופש הוא עושה חופש, החופש זה הזמן שלו, זה יום כיף משולם, ואין זמן בעולם שהוא יקר יותר מן הזמן של הכיף, בארץ, על חוף הים, אולי מעבר לים, לא חשוב. איש לא ייקח מן הזן הזה אתהזמן שהוא הרוויח ביושר בכל ימי העבודה המפרכת שהבטיחה את פרנסתו. זה הזמן שלא היה לו זמן לעקוב אחרי הסקרים, שלא היה לו זמן אפילו לטוויטרים ולציוצים שלא לדבר לתעבורה המטומטמת של הרשתות החברתיות שכל מי שמכבד את עצמו לא מבזבז עליהם את זמנו על שקרים ושקרי שקרים, זה הזן שאין לו בכלל שום רגש לזמן הציבורי, לזמן של מדינה, לזמן לשל עולם, זה זמן שחי מחוץ לכל הזמנים האלה בתוך הזמן שכולו שלו. אי-אפשר לדבר עם בני הזן הזה. אין להם זמן לא לשמוע, ולא להשיב. זה כך הזן הזה.
וזן לזן יביע אומר. חבל. אחרי הכל, המדינה זה לא המועמדים שזכו. זה לא הנבחרים. זה לא קוצרי הקולות. זה לא משהו שהבוחר נותן להם או שולל מהם. זה החצר שלנו. מפקידים אותה בשמנו בידי מי מתאים בעינינו לשמור עליה, לנקות אותה, לגדר אותה, לשמור אותה מפני מזיקים. בעבורנו. הזנים הלא בוחרים אומרים בעצם כי אין להם, והם גם לא רוצים שיהיה להם, משהו מן הבעלות על החצר שלהם עצמם. אבל הם בתוכה. אם ירצו או לא ירצו. בלי אחריות. כל זן וזן של הלא מצביעים על-פי חוסר האחריות שלו. חבל.
