לפני כמה ימים נכנס למשרד עורכי הדין שאני מנהל ומחזיק לפרנסתי השוטפת, אדם נסער, סמוק פנים בעל ורידים תפוחים שבלטו משני צידי ראשו ובתוך שנכנס, ללא נטילת רשות מראש, לחדרי, פלט את המשפטים הבאים: "אני הוא דהרי. התקשרתי אליך לפני חצי שעה. אני רוצה לתבוע את מנהל סניף הבנק שלי על הוצאת לשון הרע. האיש הזה הוא גזען. חוץ מזה הוא בן אדם אלים ואני רוצה לתבוע אותו, גם על אלימות".
כאן פסק האיש משטף הדיבור וסמך גופו כנגד הקיר.הבטתי באיש הנסער הזה, בתימהון מסוים ותוך שהחוויתי בידי על הכסא שהיה מוצב לנגדי וסמוך אליו, אמרתי לו: "שב. תירגע. אתה רוצה לשתות אלי כוס מים". האיש שטרם ייצב את נשימתו, דומה היה באותם רגעים שנעתקה היא ממנו, נענע בראשו לאות הן וצנח על הכסא שמולי. סימנתי למזכירה שתגיש לאותו אלמוני כוס מים ופניתי אליו ושאלתי אותי: "מי אתה אדוני ומה הביא אותך למשרדנו שלנו?".
האיש - שהספיק בינתיים לייצב את נשימתו וגמע מכוס המים שהוגשה לו - השיב לי: "אמרתי לך בטלפון, שאני בדרך אליך. אמרו לי שאתה עורך דין חזק ויודע להילחם בהם, בבתי משפט. אז אני רוצה שתילחם בהם וחזק, מה זה חזק, הכי חזק שאתה יכול", סיים הוא דבריו אלה בהרמת קול, כמבקש להדגיש, הדגשת יתר, את דבריו ולשוות לה חשיבות של ממש."במה מדובר, אדוני", שבתי ושאלתי את האורח הבלתי צפוי הזה שישב מולי, עודו מתנשף וחזהו עולה לו מעלה, מטה, מחמת ההתרגשות הרבה שעוד ניכרה בו.
"תבין", אמר לי האיש. "אני מאחת השכונות (כאן נקב הוא בשמה) מהשכונות הדרומיות בתל אביב ואני מנהל שנים, שנים הרבה את עסקיי בסניף הבנק המצוי ברחוב הראשי של השכונה. היום התווכחנו, מנהל סניף הבנק שלי ואני,על הבחירות הקרובות. שתבין, מנהל הבנק שלי - שאני מכיר אותו ועובד איתו שנים - הוא אשכנזי ואני תימני. כשהויכוח התלהט, קם מנהל הבנק שלי מהכיסא, לחץ על פעמון האזעקה בחדר שלו, הצביע על דלת החדר שלו ואמר לי ' עוף. עוף מהחדר שלי'. בינתיים הגיע איש האזעקה וזרקו אותי מהסניף, סתם ככה לרחוב. הכל. הכל מצולם במצלמות הפנימיות של הבנק. האיש הזה גזען וכואב לו שהוא לא הצליח לשכנע אותי שלא להצביע נגד ביבי. אני רוצה לתבוע אותו על דיבה ועל אלימות".
לאחר שהבהיר לי האיש, שבדעתו להמשיך ולעבוד, גם הלאה, עם אותו בנק ועם אותו סניף בנק ומנהל אותו סניף בנק, שכן כל העסקים שלו מרוכזים, באותו סניף בנק, הצלחתי להרגיע אותו ולשכנע אותו, שתביעת דיבה לא תשרת את מטרותיו. לכל היותר, יוכל לפנות בתלונה להנהלה המרכזית של אותו בנק או למפקחת על הבנקים, אבל - בשורה האחרונה - מנהל הסניף יישאר לנהל את הסניף, אבל - מכאן ואילך - הוא ייקבע את העוינות שלו כלפיו.
"ומה עם תביעה בקשר לאלימות?", הוסיף ושאל. הסברתי לו שזה עניינה של המשטרה וכי לא כדאי לו לנקוט, בהליכים של הגשת קובלנה פלילית פרטית נגד מנהל הסניף, בגין אלימות, שכן סופם של דברים, מי שיינזק, לאורך זמן, יהיה הוא עצמו - והוא בלבד.
האיש יצא ממשרדי חפוי ראש, מאוכזב ובלתי מרוצה, בעליל, מהשירותים שלא הענקתי לו, כי שאמרו לו, כיהוא עורך-דין חזק, לוחם ואפילו ליכודניק של ממש, משורשי שעריו ועד בוהן רגלו הימנית (וגם בוהן רגלו השמאלית, במשמע...).
כשחזרתי לענייני והרהרתי באירועים אלה שחוויתי, זה עתה, הבנתי למה המרובע האינטרסנטי, הבלתי קדוש הזה של גנצלפיד, יעלון ואשכנזי (הגנרל הזה הספרדי עם השם האשכנזי הטהור...) ייכשל כישלון חרוץ, ביום שלישי הקרוב בניסיונותיו הבלתי פוסקים והכושלים להחליף את ביבי. הבנתי, כי מי שמגדירים עצמם כ'אליטה' וליתר דיוק כ'אליטה אשכנזית' רואים במכלול תומכיו של ביבי, סוג של 'בבונים' ולא סתם 'בבונים', אלא 'בבונים מזרחיים', ובלשון מנומסת פחות, סוג של 'בבונים פרנקיים'.
ואז 'נפל לי האסימון'. ככל שימשיכו אותן 'אליטות', אותן 'אליטות אשכנזיות', שהינן 'אליטות בעיני עצמן בלבד, לתת לציבור המצביעים 'המזרחיים' בארץ, הרגשה שביבי הינו 'נוכל'; 'מושחת' או 'גנב', הרי הם מזהים אותם עמו וגם הם הינם בגדר של 'מושחתים'; 'נוכלים' או סתם 'גנבים'. נראה לכם, שמי 'שזכו' להגדרות 'מחמיאות' שכאלה ממחנה גנצלפיד יתמכו במחנה זה ויותר זה - יצביעו עבורו? לכל היותר, הם יתעלמו ממחנה זה ו'ביום הדין' הרי הם 'יבואו חשבון' עם העולבים בה ויצביעו עבור ביבי - ובגדול!
גילוי נאות: מתנשאים יקרים שלי. הגם ששם משפחתי אינו 'אבוטבול' או 'גבאי' או 'שמעון' ואני אשכנזי גמור, הרי גם אני 'בבון'. ולהזכירכם, גם 'בבונים לבנים' ולא רק 'בבונים שחורים' מצביעים עבור ביבי ביום הבוחר.
