סופר אקטיביזם שיפוטי

ועדת הבחירות המרכזית היא גוף מנהלי, עם סמכויות מעין שיפוטיות, בראשה עומד שופט עליון מכהן, היא פועלת באינטנסיביות בתקופת בחירות, והשפעתה על הבחירות היא דרמטית. כגוף מנהלי בכלל, ובייחוד כגוף מנהלי מעין שיפוטי עם השפעה מכרעת על ההליך הדמוקרטי, עליה להקפיד על קיום החוק, ועל קוצו של יוד בקיום החוק.

עתירת תנועת הליכוד – דרכנו

במהלך מערכת הבחירות הנוכחית עתרה תנועת הליכוד (אמצעות משרד עורכי הדין דבורין ובם) בבקשה שיו"ר ועדת הבחירות יצווה בצו על תנועת דרכנו להימנע מהמשך פעילות הבחירות שלה, כל עוד מעמדה לא מוסדר כנדרש בחוק, וכי יקבע כי פעילות העבר שלה חורגת מדרישות החוק, על כל המשמעויות הממוניות והפליליות שבכך (לא ראיתי את העתירה, אני מסיק על תוכנה על-פי ההחלטה). היו"ר הנכבד קבע להבנתי בהחלטתו כי: - פעילות דרכנו היא פעילות בחירות. - דרכנו מנועה מלהמשיך ולקיים פעילות בחירות עתירת ממון עד אשר תקיים את הוראות חוק מימון מפלגות (רישום אצל מבקר המדינה כגוף פעיל בבחירות ברף הכספי הגבוה ביותר, על כל המשתמע מכך). - ככל שתירשם, העבר "יימחק" וההתחשבנות עמה תהיה רק מכאן ולהבא (כאמור כגוף פעיל בבחירות ברמה הכספית הגבוהה ביותר). - ככל שתחדל מפעילות בחירות ולא תירשם, קבע היו"ר כי איננו מביע דעה בענייני עבר. - לא הוכחה זיקה בין דרכנו לבין כחול לבן.

חריגה מסמכות?

עיון קצר בחוק מימון מפלגות בסעיף העוסק ב"גוף פעיל בבחירות" (סעיף 10 ג) מראה כי יו"ר ועדת הבחירות מוזכר בו בשתי נקודות: 1. מתן צווי מניעה על-פי בקשת רשימה מתמודדת או קיימת. 2. אפשרות, במסגרת עתירה לצו מניעה, להחלטה על איחוד כספי של כמה גופים לגוף כספי אחד (כנראה על-מנת למנוע הפרדה פיקטיבית לצורך הקטנת הסכומים של כל גוף בנפרד). מכאן אני מסיק שצו המניעה שציווה כבוד היו"ר היה כדין אך כל החלטה אחרת שקיבל בענייני עונשין כספיים/פלילים אינה בסמכותו כלל ועיקר, ובכל זאת החליט היו"ר הנכבד החלטה מותנית שאין לה זכר בחוק, היינו אם "דרכנו" תקיים את דרישות החוק ותירשם אצל מבקר המדינה ייתן לה היו"ר הנכבד "הנחה" משמעותית וכוללת על ענייני העבר, ואם לא תקיים את הוראות החוק ולא תירשם אזי אין ליו"ר דעה בענייני העבר.

סמכות ההחלטה בעניין עיצומים כספיים/פלילים נתונה בידי מבקר המדינה

סעיף 10 ג יב מפרט בדיוק מיהו המוסמך לטפל בבקרה על ניהול הכספים על-ידי "גוף פעיל בבחירות" ואומר "בתוך התקופה האמורה בסעיף 10(ב) או (ו) ימסור מבקר המדינה ליושב-ראש הכנסת דוח על תוצאות ביקורת מערכת החשבונות של גוף פעיל בבחירות, ויציין בו אם הגוף ניהל מערכת חשבונות לפי הנחיותיו, אם התרומות שקיבל היו בגבולות שנקבעו בסעיף קטן (ו) ואם הגיש הודעות ודוחות כנדרש בסעיף זה". לא רק שאין כל אזכור בחוק לסמכות כלשהי של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לעניינים של כספי עבר, לא רק שהחוק מדבר בפירוש על סמכות היו"ר לצווי מניעה בלבד (ובמסגרתם החלטה אפשרית על איחוד כספים), אלא שהחוק אף מגדיר שהמוסמך הבלעדי הוא מבקר המדינה. יתרה מכך, הסיפא של סעיף 10 ג (גוף פעיל בבחירות) אומרת "(2) אין בהוראות סעיף זה כדי לפגוע בסמכות של מבקר המדינה לפי כל דין, לרבות הסמכות לקבוע כי גוף הוא גוף קשור לסיעה אף אם הוא גוף פעיל בבחירות והסמכות לקבוע כי יש בפעילות של גוף פעיל בבחירות משום תרומה אסורה לסיעה או למפלגה". ומכאן שעל-מנת להסיר כל ספק קבע המחוקק כי אין בהחלטות גורם כלשהו ובכללן החלטות יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לגרוע מסמכויותיו של מבקר המדינה לפי כל דין בכלל ולפי חוק מימון מפלגות בפרט.

המחוקק חכם

אם נחשוב לרגע על התכלית שעומדת מאחורי סמכויות היו"ר וסמכויות המבקר, אנו נראה הגיון רב ביותר בחלוקת הסמכויות, היו"ר מוסמך לצוות צווי מניעה, ואילו ההחלטות הכספיות הן בסמכות המבקר, מבקר המדינה עובד (סימבולית) "08:00 – 17:00" ניתן להשוותו למרפאה הסמוכה למקום מגורנו, הטיפול במרפאה הוא לצורך בדיקות תקופתיות, מחלות עונתיות, כלומר כל מה שלא נוגע לדחוף כאן ועכשיו. ומה קורה במצב של פציעה או חלילה התקף לב? אז מזמינים אמבולנס ומגיעים בהקדם לחדר המיון בבית החולים, שפועל 24X7 ונועד לטפל במקרים דחופים. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית הוא האמבולנס של ימי הבחירות הוא הגוף היחיד הפועל סביב השעון באותם ימים והסמכויות המוקנות לו בקשר למימון מפלגות מצומצמות לאותם צרכי זמן אמת דחופים, שהמרפאה השכונתית, היינו משרד מבקר המדינה איננו בנוי לספק.

דרכנו מצילה את כבוד המערכת

"לשמחתנו" תנועת דרכנו לא נרשמה כגוף פעיל בבחירות, והודיעה שתחדל מכל פעולה עד מוצאי הבחירות, וכתוצאה מכך, החלטתו נעדרת הסמכות לטעמי של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, למחוק ל "דרכנו" את "חטאי" העבר התאיידה אף לטעמו של היו"ר הנכבד, ונשאלת השאלה עד היכן נגיע עם העצמאות חסרת הגבולות של השופטים הבכירים שלנו? הרי יש חוק, החוק הוא מאוד פשוט. אם רואה השופט בחוק דברים אשר בן אנוש רגיל לא רואה אותם אנא יפרטם בנימוקיו. אך אין פירוט ואין כלום, שופט עליון, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, נראה כנוטל סמכויות שלא הוקנו לו מעולם, בהליך שלא ניתן להשיג נגדו באורח יעיל, ולו משום קוצר זמן, ולתחומו של מי הוא חודר? לתחומו של שופט בכיר אחר, מבקר המדינה הוא ולא אחר. מתי נשים סוף לסיפורים העצובים והפוגעים האלה?