נתניהו נבחר לקדנציה נוספת בשעת-כושר היסטורית:
במערכות החוץ, העולם קרוע ומבולבל ונמצא בעיצומו של תהליך שידוד מערכות ועיצוב מחדש של מאזן הכוחות העולמי. בארה"ב, עדיין הכוח העולמי המובהק ביותר, עומד נשיא ידידותי שסייע וממשיך לסייע לישראל רבות.
1
במערכות הפנים, יריביו הפוליטיים העיקריים - מפלגת העבודה (השמאל הציוני) על סף קריסה היסטורית. "כחול לבן" - מפלגת המרכז החדשה והזמנית הוכתה בבחירות והחלה בתהליכי הפנמה של הסיבות לכישלון, משמעות הישיבה באופוזיציה ופעולת הכרסום הפנימית של הכוחות הצנטריפוגליים בין שלושת מרכיביה והאגו של קבוצות האינטרסים הפנימיות.
בזירה המזרח-תיכונית, הסכסוך הישראלי-ערבי דועך וניתן להניח שתוך פרק זמן לא ארוך, משתוצב על סדר היום "תוכנית ה-100 של טראמפ, יחול בו שינוי היסטורי. ככל שניתן להעריך ברגע זה, להערכתי, שינוי זה, בהתנהלות נכונה של נתניהו, יפעל לטובת ישראל. כ"כ מתרבים הסימנים שהמגלומניה של
ארדואן והחתרנות של אירן, סופגים מהלומות כלכליות, פוליטיות ואסטרטגיות, והדבר משפר את מעמדה היחסי של ישראל.
גוש הימין התחזק במערכת בחירות זו, וחרף טעויות של מרכיבים אחדים בו, שגרמו לאובדן כ-8 מנדטים הוא יציב ומלוכד. נתניהו הוא כיום המנהיג הבלתי מעורער של גוש זה. למרות אי-שביעות רצון בחוגי שמאל מובהקים בארה"ב ואירופה, תעמוד לרשותו שעת הכושר הנוכחית להוביל מהלכים מבית ובזירה הבינלאומית, לקראת שינויים גדולים וארוכי-טווח. עם זאת נתניהו מתקרב לגיל 70 ואף שהחל את הקריירה הפוליטית בגיל צעיר, הוא כבר איננו רחוק מהרגע בו יצטרך לחשוב על פרישה. אם לא יחשוב בעצמו, תהיינה סיבות רבות ומגוונות שתעזורנה לו בכך.
העולם איננו סטאטי ושעות כושר הן לרוב קצרות וחולפות. שעת-הכושר הנוכחית לא תתמיד לאורך זמן. האיום הממשי הראשון הוא בחירות 2020 בארה"ב. אם טראמפ לא יבחר לקדנציה נוספת, יבשר הדבר הרעה ניכרת במציאות הבינלאומית עבור כל
ממשלה בישראל, ובמיוחד עבור נתניהו, שיחסיו עם טראמפ כיום מצויינים. עומד לרשות נתניהו פרק זמן של פחות משנתיים לביצוע ההחלטות העיקריות הקשורות בעיצוב מעמדה של ישראל במזרח התיכון, בסוגיית הסכסוך עם הפלשתינים ובלימת אירן. לשם כך יש לקחת בחשבון התלקחות צבאית בחזית הצפון שתפקידה העיקרי יהיה עיצוב וייצוב אזורי ההשפעה של ישראל מול אירן כך שינוטרל לפרק זמן ממושך האיום היבשתי האירני ויפורק האיום הגרעיני שלה. נראה שבלבנון מסתמנת אפשרות להסדר עם הממשל הלבנוני בכמה סוגיות יסוד ובכלל זה מחלוקת הגבולות ותיחום אזורי הריבונות הימיים. אם ניתן יהיה להגיע להבנה בדבר פירוז דרום לבנון בערבות אמריקנית, עשוי הדבר לפתוח פתח לתהליך פירוק חיזבאללה מנשקו ושילובו בממשל האזרחי הלבנוני ללא מלחמה עקובה מדם. הוא הדין גם במרחב בדרום מערבי של סוריה, הגובל ברמת הגולן ובירדן.
בתחום הפנים, יהיה על נתניהו לעצב סופית את גבולות הביטחון של ישראל, במיוחד הגבול המזרחי, ולגבות ייצוב דקלרטיבי זה במעשים בלית-הפיכים בשטח. חייבים לעצב בסיוע אמריקני ובהשתתפות מצרים, פתרון לרצועת עזה, במנותק מאיו"ש, להחיל את החוק על היישובים היהודיים, לספח סיפוח מלא את תחומי עוטף ירושלים לרבות מעלה אדומים ושטחי E, ולהתחיל ביישום הפתרון האוטונומי באיו"ש.
בתחום הפנים עומדים בפניו שלושה אתגרים גדולים נוספים:
תיקונים מרחיקי לכת בסדרי הממשל וביחסי הגומלין בין שלוש רשויות השלטון - מחוקקת, מבצעת ושופטת. ראורגניזציה רחבה בשירות הציבורי. הגדרה מחדש של תפקידו וסמכויותיו של
מבקר המדינה, עם דגש על צימצום משמעותי בהתערבות ביכולות המשילות של הרשות המבצעת. משרד הפנים חייב להיכנס לתוכנית רב-שנתית לאיחוד רשויות מקומיות. השלב הראשון חייב להיות
הקטנת מספר הרשויות בכ-25%. החוק למניעת עיצומים "פראיים" בשירותי חיוניים הוא חיוני. יש להצמיד לחוק זה גם
הגדרה מחדש של מעמדה המשפטי של ההסתדרות הכללית, כפדרציה של ארגוני עובדים פרופסיונליים ולא כ"מדינה בתוך מדינה"; במילים אחרות: כוחה המצרפי של ההסתדרות להפעיל סנקציות על מעסיקים, אינו צריך לבוא לידי ביטוי במאבקי-כוח על תנאי שכר ועבודה מגזריים או סקטוריאליים, אלא במאבקים גלובליים בלבד.
מוקדי ריכוז מאמץ נוספים חייבים להיות: עליה, לפחות 40 אלף עולים לשנה בכל אחת מ-4 השנים הבאות. פיזור אוכלוסייה, העתקת מיליון איש מאזורי מרכז ואזורי צפיפות לפריפריה - צפון כולל רמת הגולן, דרום (מבאר-שבע דרומה) ומזרח, לרבות בקעת הירדן. אם אילוצים תקציביים מחייבים זאת, יש להגביל פעילויות תשתית במרכז, למעט בנושאים המשרתים את הקשרים בין המרכז לפריפריות ובינן לבין עצמן. כמו-כן יש לחתור לייצוב ולהגדלת הצמיחה במשק: - הגדלת התיירות, התייעלות והעלאת פריון העבודה, הימנעות מהעלאת מיסים והעמקת הגביה בסקטורים האפורים, מניעת אינפלציה, עידוד העסקים הקטנים והגדלת ההכנסה הפנויה של המעמד הבינוני והנמוך. חייבים לשפר את איכות ומהימנות הרגולציה ובה בעת לצמצם את הביורוקרטיה והרגולציה התומכת בה.
יכולת פעולה של הרשות המבצעת מחייבת תמיכה ובקרה אפקטיביים במהלכיה מצד הרשות המחוקקת, שמופקדת גם על הביקורת הציבורית. מעמדה הירוד של הכנסת, נובע במידה רבה משתי לקונות מתמשכות: דימוי ירוד של איכות העבודה - לא תמיד מוצדק - ודיוני המליאה, בהם משתקפת לעיתים קרובות מדי, חולשת הסמכות של הכנסת מול הממשלה והח"כים. אל לממשלה להניח שצמצום המשפטיזציה בישראל, פרושו שהממשלה פועלת ללא בקרה אפקטיבית ואינה חייבת דווח לאיש.
הכנסת חייבת להיכנס לתחום זה ובעצם עריכתה של ביקורת אפקטיבית לחזק את מעמדה ולהצדיק את השינוי. הכנסת היא נבחרת הציבור ומופקדת על יישום החלטותיה וחוקיה ברוחם וכלשונם. ראש הממשלה חייב לתמוך בשינויים אלה, לקדמם וליישמם בממשלה כעקרון פעולה ומדיניות גם יחד.
על-מנת שהממשלה החדשה תוכל להתמודד טוב ככל האפשר עם אתגרים אלה, עליה להיות חזקה פוליטית ואיכותית מבחינת הרכב אישיה וחלוקת התפקידים והמשימות ביניהם. אחריות מחייבת סמכות; כלל זה יש להחיל בנוקשות על מערכות היחסים בין המשרדים ובין דרגי העבודה בהם לאזרחים. ייתכן שיש לחזק את הכנסת גם ע"י הפעלת "החוק הנורווגי" בהיקף גדול מבעבר, לא משיקולי קואליציה, אלא מן הצורך לחזק ולייעל את עבודת החקיקה ואיכותה.
בבואו של ראש הממשלה להרכיב ממשלה לקראת כל הקשיים והמשימות שלפניו, ייטיב לעשות אם לצד השיקולים הקואליציוניים יעמיד גם שיקולים של צרכי השעה וכושרם של המבצעים. "החוק הנורווגי" משחרר מן הצורך לשלוף חלק משמעותי מחברי הכנסת היותר מנוסים ויותר ביצועיים לצורך השיבוץ כשרים ועל חשבון איכות עבודת הכנסת. אין קשר הכרחי בין הדברים וצריך ללמוד לעבוד לגופו של עניין ובמנותק מכללי ה"שמור לי ואשמור לך" המקובלים כיום; כל הדברים צריכים להיעשות במקביל. הקדנציות האופרטיביות קצרות מדי מכדי לעשות הכל "בטור". שר שיקבל יועצים שאין להם סמכות וטו על החלטותיו שמגבילה את כושר פעולתו, ואיננו חבר כנסת, משום שבא לבצע ולא לחוקק, יצטרך לחשב היטב את מעשיו והסיבות להם, כמו גם האם נטילת סיכון כזה או אחר ראויה או הרפתקנית. לדעתי, רק כך נבריא את המערכת ולא ע"י עודף רגולציה, משפטיזציה וסירוס גורמי הביצוע.
שלב "עבודת המרכבה" הינו מפתח לכל האמור לעיל. בשלב זה יכול נתניהו לקלוט שרים טובים כשקד ובנט, אורלי לוי וליברמן בממשלתו (ובעתיד גם במפלגתו),
2 לבדל ח"כים משרים במפלגות אחרות באמצעות החוק הנורווגי בכדי למקסם את שתי הפונקציות ולהביא לאיחוד קבוצות ומַחנוֺנִִים בימין, תחת מעטה מרכזי ומלכד אחד - הליכוד, או "הפדרציה של ליכוד הימין".
3 אני מעריך שבעקבות מהלכים אלה והעלאת אחוז החסימה ל-4% ועל-רקע החלשות מפלגת העבודה, מהלך דומה יתחולל גם בשמאל-מרכז הציוני ולבחירות הבאות יתייצבו 4- 5 מפלגות בלבד: הפדרציה של ליכוד הימין, גוש מרכז (אמורפי), השמאל הקיצוני (מר"צ ותע"ל-רע"ם) או מפלגה ערבית מאוחדת בשילוב עם מר"צ והמפלגות הדתיות כגוש. המציאות הנזילה נותנת, שאין לדעת מתי נצטרך ללכת שוב לבחירות. אין כמו האגו האנושי, כעס, עלבון או ציפיות מופרזות, כדי להפתיע במעשים שאינם פאר היצירה של השכל הישר. זו שעת כושר להיערך לקראת מצבים אלה ולהתייצב מולם מחוזקים ככל האפשר.
הדרך של הימין ברורה. לבחירות הבאות יש להגיע מאורגנים ועם מנהיגות קולקטיבית של גוש הימין. עם היערכות הסברתית ומוסדית ראויה, גוש זה יאתגר את הגוש היריב מרכז-שמאל, להציג חלופה מעשית שלימה לדרך הימין, שלא יהיה בכוחו להציע. סון-טסו לימדנו כבר שעריכת הכוחות בעמדת יתרון מכריעה עוד לפני המערכה, היא הדרך היעילה ביותר לנצח.
