לקראת יום העצמאות, במהלך שנות הקמת המדינה, חוזרת ועולה השאלה, בסדר היום הציבורי, האם לא הגיע הזמן להפוך את יום העצמאות ליום חג? חג שיתבטא בטקסיות דתית ממלכתית?
בהתייחסות לדרך קיומו של היום, החברה הישראלית טרם השכילה איך וכיצד לחוג יום חשוב זה.
דוד בן-גוריון, ראש ממשלתה הראשון של ישראל, ביקש לערוך מצעד רוח ביום העצמאות, וקיבל בברכה את עריכת חידון התנ"ך העולמי לנוער היהודי ביום זה, על-מנת ליצוק תוכן רוחני ליום החג הלאומי של מדינת ישראל. בחידון התנ"ך הראשון לנוער, שנערך ביום העצמאות ה' אייר תשכ"ג, ראש הממשלה נתן ביטוי נאות לרחשי הלב של קהל השומעים שעה שהעמיד בדברי סיומו את החידון בשורה אחת עם מצעד צה"ל. מצעד הרוח בצד מצעד הביטחון. אולי לא תהא זו מליצה ריקה אם נאמר, שביום העצמאות של מדינת ישראל ירדו כרוכים סייפא וספרא.
מי שנתן דעתו והתייחס בכובד ראש לעניין היה הרב הראשי הראשון לצה"ל, ולימים הרב הראשי לישראל הרב שלמה גורן במאמרו "יום העצמאות לאור ההלכה". אביא חלק מהדברים שכתב הרב: "על-מנת לשוות ליום העצמאות צביון מקורי על-פי התורה, יש להציב בראשונה את יסודותיו ההלכתיים על-פי המקורות בתלמוד ובאגדה ולברר מהן המצוות והאזהרות, התפילות וההודיות, במידה ויש כאלה, המוטלות עלינו לפי תורת ישראל.
לאור זה נוכל לקבוע לעצמנו את דמותו הכוללת של יום לאומי זה. נמצאנו למדים מכל הראשונים שיש כוח בידי רוב ישראל לקבוע יום טוב כיום שמחה, משתה וששון. כמו שקבעו אנשי כנסת הגדולה בימי הבית השני את הימים הטובים המנויים במגילת תענית לזכר הניצחונות, הכיבושים, הניסים והנפלאות שעשה ה' לנו בארץ הזאת.
יש ללמוד אפוא, משיטה זו שכל סיבה שבכוחה להביא לידי התפעמות הנפש על נס מסוים שהתרחש לציבור או ליחיד, ואשר מעוררת חוויותיו של האדם לזכירת הטוב הגנוז בדרכי ההשגחה העליונה, בין שההתעוררות הזו באה על-ידי הזמן שבו התרחש הנס. יש לרך ברכת שעשה ניסים". מדבריו אלו ניתן להבין שיש בכוחו של העם, ובוודאי בכוח מוסדותיו התורניים, להכריז על יום מסוים כיום חג, נוכח האירועים החשובים בחיי העם שיש להם קשר עם היום המדובר.
התרחשות ניסית
הרב גורן מתייחס בדבריו לתפילת "על הניסים" הנאמרת בתפילת העמידה ובברכת המזון. ייתכן כי הדבר נבע מההיסטוריה של הלוח העברי בהם חגי הפורים וחנוכה התהוו והתגבשו במשך תקופה ארוכה עד אשר קבלו את צביונם כפי שהם מצויינים היום. אל לנו לשכוח שכאשר אסתר ומרדכי סברו כי האירוע הניסי אותו חוו אינו יכול להישאר כחוויה חד-פעמית, הם כותבים לכל קהילות היהודים בעולם ומבקשים מהם להפוך יום זה ליום חג. כך הפך חג הפורים להיות מושרש במסורת היהדות ומגילת אסתר היא חלק מספר הספרים של העם היהודי - התנ"ך. גם יהודה המקבי ואחיו הגיעו למסקנה דומה בהתרחשות הנסית שעברה עליהם שמעטים נצחו רבים וחלשים נצחו חזקים, ולכן פנו לאחיהם בפזורה על אודות הנס שאירע להם, וחג החנוכה שהיה עד אז חג מקומי ארץ ישראלי הפך להיות לחג כלל יהודי.
יש לציין שלמסקנה דומה הגיע הרב משולם ראטה, שהיה חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, שנתן את ההסבר לציון היום כיום טוב ויום של שמחה באחת מתשובותיו בספרו שו"ת קול מבשר סימן כ"א: "חמישה באייר, שנקבע לחוג אותו בכל הארץ זכר לנס תשועתנו וחרותנו - מצווה לעשות שמחה ויום טוב ולומר הלל. ואף ציבור שבעיר אחת או יחידים קובעים עליהם יום טוב לעצמם, על נס שנעשה להם, חייבים לקיים עליהם ועל זרעם והבאים אחריהם עד עולם... כמו שכתב מהר"ם אלשקר בתשובותיו סי' מ"ט, והובא להלכה במגן אברהם סי' תרפ"ו ס"ק ה' ובאליהו רבא שם. והחת"ם סופר בשו"ת או"ח סי' קצ"א כתב שכך נוהגין כמה קהילות בישראל ומגדולי יחידיהם שעושים כן ביום שאירע להם נס... ומימלא פשיטא בנידון דידן, הנוגע לציבור של כלל ישראל, ויש כאן פדיון מעבדות לחרות, שנגאלנו משעבוד מלכויות ונעשינו בני חורין והשגנו עצמאות ממלכתית, וגם הצלה ממיתה לחיים, שניצלנו מידי אויבינו שעמדו לכלותנו, בוודאי חובה עלינו לקבוע יום טוב. ויפה כיוונו שקבעו את היום הזה דווקא, אשר בו היה עיקר הנס שיצאנו מעבדות לחרות על-ידי הכרזת העצמאות".
עתה, שנמצאים אנו ב"עשרת ימי התשועה", הימים הטעונים שבין יום השואה ליום הזיכרון לחללי צה"ל ממלחמות ישראל, ימים שאנחנו עושים את המסע הקשה מטראומת השואה דרך הכאב הבלתי נתפס של השכול אל השמחה של יום העצמאות של מדינתנו, אנו חייבים לגבש דפוס התנהגותי של הטמעת קדושה ליום חשוב ומיוחד זה. על ההנהגה הרבנית להוביל ולהשפיע למתן צביון זה לאחדותו של העם בציון.
