היי משה

חלפו להם 46 שנים מאז שנשארת בחולות סיני. 46 שנים, אני התבגרתי ואתה נשארת ילד, ילד בן 23. הגיל, כמו אצל כולם, עושה את שלו והפעם את מכתבי הקבוע אני כותב לך ממיטתי בשיקום נירולוגי בתל השומר אחרי אירוע מוחי. בבית החולים גיליתי תובנות חדשות על הבחירות האחרונות, למשל הכרתי מונח נירולוגי הקרוי הכחשת השמאל בו המטופל מתעלם מקיומו של צידו השמאלי. נראה כי העם שלנו מכחיש את קיום השמאל, לצערי. למדתי גם על המונח "ערבים נוהרים לקלפיות", אותם ערבים נוהרים לבתי ספר לסיעוד כדבק אותם את ייעודם לסייע לישראלים יהודים ולהקל על חייהם. אני אסיר תודה למיסאן גנאים מבקעה אל גרביה, שהיה המלאך הלבן שלי וסייע לי מאוד מבלי שבחל במטלה כלשהי. 51 שנים שחלפו להם מאז שהתגייסנו. 51 שנה בהן השתנה עולם המושגים הישראלי. "טפטוף" היום אינו מתייחס לגשם. "טפטוף" זהו ירי טילים על אזרחים. "סבב" כבר לא לקוח מעולם הספורט. ה"סבב" החדש הוא ירי על אזרחי ישראל מלווה בהודעות שבלוניות של דובר צה"ל, שלעיתים נראה כי עבר השתלמות בקול הרעם מקהיר. כל הזמן יורים ומשמידים מטרות. עוד רגע וחיסלנו את בנק המטרות הפלשתיני בעזה. זה מזכיר לי את שמעון פרס, איתו עבדתי שנים, שתמיד התייחס בציניות להודעות מסוג זה - שהרי איזה מטרות יש בבנק של פושטי רגל? כשהתגייסנו לצבא ב-1968, הצבא עשה מניפולציות על-מנת להרתיע את האויב ולא כמו היום בו הצבא מסכן חיי חיילים, שם אותם בשטחי כינוס וחושף אותם לאש אויב רק כדי להפעיל מניפולציות על הציבור הישראלי רק כדי שיחשוב שיש מישהו שמטפל בבעיות הביטחון. אותו הצבא שבימי שירותינו חתר למגע בלי הפסק. במגמה לנצח את האויב. היום מפקדיו מתמחים בהעברת מצגות שמלמדות על מספר הנפגעים הגדול הצפוי בקרב חיילי צה"ל. מילה אחרונה משה, נראה לי שהגנים שלך עברו, לשמחתי, לאחייניות שלך שדאגו לי בימי האשפוז. הן היו ממש מילדינר במיטבו - יורשות נהדרות בטוב לב.