אקדים ואומר: אני בטוח שהדברים שלהלן יפלו על אוזניים ערלות. רבים מאוד בחברה הישראלית, וודאי קוראים נאמנים של אתר זה, לא זו בלבד שלא יקבלו את התיאורים, אלא ידחו אותן על הסף. לא שלטון החוק, לא התוצאות הנוראיות של החקיקה העומדת בפתח, מעניינת את אלה, אלא הצדקת השנאה היוקדת, החולנית, המבוססת על מיתוסים ותו לא על מה שקרה בשנות ה-50 ו-60. כל ניסיון לשנות את הדחף ואת התחושות הללו, נועד לכישלון. הנקמה היא העיקר, וייקוב הדין את ההר.
כנסת ישראל תהפוך בקרוב מאוד לשטח "כבוש" בו תוקם "התנחלות" בלתי חוקית הקרויה "עיר מקלט" לחשודים בפלילים חמורים. אגב, אין המדובר רק בניסיון למלט את נתניהו מאימת הדין, אם היועמ"ש יחליט לתבוע אותו לדין ב-3 הפרשות, לאחר השימוע (לא בטוח שהשימוע יקיים כלל). המדובר בכל הח"כים, השרים וסגני השרים שיקבלו חסינות מהעמדה לדין פלילי, כל אימת שהם נבחרים.
10 שנות כהונה? בסדר. 20 שנות כהונה? גם בסדר. 30 שנות כהונה? מצוין. המשמעות היא אחת: פוטנציאלית יכול כל חבר כנסת לבצע עבירה פלילית, כולל החמורות ביותר, והוא לא יועמד לדין כל זמן שהוא נבחר ציבור. אני קובע כאן: אין אף מדינה דמוקרטית בעולם בה קיימת תופעה נפסדת מעין זו. אין.
אין חשש ממשי שפרופ'
דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, הוא מאוהבי בג"ץ, וודאי לא פסקת ההתגברות המדוברת. אלא שגם פרופ' פרידמן מבין שכל המאמץ אינו לתיקון מערכת המשפט, אלא למלט את נתניהו מהעמדה אפשרית לדין. וזה פסול. כך פרופ' פרידמן בכאן רשת ב', 15.5.2019: "אני חושב שיש צורך ברפורמות מסוימות במערכת המשפט, אבל לא ייתכן שהדבר יהיה כרוך בחקיקה פרסונלית... נתניהו נמצא בראשות הממשלה שנים לא מעטות, בחלקן הגדול לא היו חקירות נגדו, זה היה הזמן מתאים לדון ברפורמות מתאימות, אך הדבר הזה לא נעשה... חקיקה כזאת כבר לא יכולה להיות בסדר. אתה לא רואה את התמונה הכללית ואת טובת הכלל. אתה רואה לנגד עיניך את הטווח הקצר. איך אני מנסה, עם חוק התגברות או סעיף התגברות, להבטיח את חסינותו של ראש הממשלה".
פרופ' פרידמן אינו בלתי מבין במשפט חוקתי. פרופ' פרידמן טוען שהמדובר בחוק אישי שנועד למטרה אישית. חוק מעין זה אינו מקובל באף מדינה דמוקרטית. אך מה שווים דברי פרופ' פרידמן אם אינם באים להגן על החשוד נתניהו, חשודים נוספים מתוך הליכוד ומתוך מפלגות הקואליציה המסתמנת? "הבוחרים" אמרו את דברם, יען כי העובדה שרבים בחרו בליכוד או
יהדות התורה, איחוד הימין, וכד', יש בכך כדי לא להחיל עליהם את החוק והמשפט.
המשמעות היא שהציבור הרחב מחליט מי יעמוד לדין ומי לא. יופי שדמוקרטיה, יופי של שלטון החוק. בעת כתיבת שורות אלה מתפרסמים דברי הח"כ
מיקי זוהר בהקשר זה: "אני חייב לומר שבתקשורת טוענים שראש הממשלה רוצה את חוק החסינות ומקדם אותו ודוחף אותו... אני מקווה מאוד שהוא יפנים מהר מאוד שאם לא יהיה את חוק החסינות - לא יעזור לו כלום. גם צדקתו, וגם חפותו, וגם יושרו וגם העובדה שהוא לא קיבל לא כסף ולא ממון".
המשתמע: היועמ"ש שהצהיר על כוונתו להגיש שלושה כתבתי אישום בעצם משקר כי הרי נתניהו חף מפשע. שנית, זוהר יודע בוודאות שנתניהו אינו חשוד בכלום כי לא עשה כלום. איך זוהר יודע זאת? איך? זו הרי רמייה שאין למעלה ממנה. שלישית, הרי הודאתו של זוהר שרק חוק החסינות יציל את נתניהו משמעה היא שזוהר יודע גם מה יחליט בית משפט מחוזי האמור לדון בתיקי נתניהו. יש כאן אשרור של דברי פרופ' פרידמן שהובאו לעיל, היינו חוק פרסונלי שאין לו מקום במשטר דמוקרטי. ואם טוב לראש הממשלה חוק מעין זה, מדוע לא להרחיבו גם לגבי שרים, סגני שרים וח"כים בכלל? שאלה רטורית. גם פרופ' עלי זלצברגר, בעבר דיקן הפקולטה למשפטים בחיפה, כותב: "כיום, בתנאים הנוכחיים במדינה, כשרמת השחיתות והלכלוך בפוליטיקה היא חסרת תקדים בהיסטוריה הישראלית, מערכת משפטית חזקה ועצמאית חיונית עוד יותר. כל פגיעה בה יכולה לסכן באופן מהותי את היותה של ישראל דמוקרטיה.
מה שמצטייר מהמהלך שמנסה ראש הממשלה,
בנימין נתניהו לקדם - שכולל את הריסת המוסדות הוותיקים של המדינה - כדי למלט את עורו מהעמדה לדין, זה דבר שקורה בדיקטטורות. שם, מנהיג מרים את עצמו מעל החוק, בניגוד לעיקרון השוויון בפני החוק ושלטון החוק. נתניהו עושה מה שאף אחד מקודמיו לא עשה – מנסה להרוס את המערכת כולה, כדי להציל את עורו".
גם פרופ' זלצברגר צודק לחלוטין, אלא שגם הוא יודע שדבריו נופלים על אוזניים ערלות. נקמת המצביעים, שנאתם היוקדת למערכת המשפט, למוסדות הדמוקרטיים של ישראל, לשומרי הסף, היא הקובעת. אותו ציבור ואותם ח"כים התומכים במעשה הנבלה הזה יודעים היטב מה הסכנות, אך לא אכפת להם ובלבד ששנאתם וסלידתם יצליחו.
בניגוד לשקרים המופצים על-ידי אלה החפצים בחוקים החשוכים הללו, המכון הישראלי לדמוקרטיה ערך השוואה בנושא הנדון כאן. וכך נכתב: "בעולם כבר מזמן הבינו שיש להגביל משמעותית את עניין החסינות של נבחרי ציבור. המגמה הבולטת באירופה היא צמצום היקף החסינות, ולא הרחבתה. כך, למשל, בצרפת ובאיטליה בוטלה בשנות ה-90 החסינות האוטומטית מפני העמדה לדין, והיא כוללת בעיקר חסינות מפני מעצר ומאסר. גם ארגונים בינלאומיים כמו
האיחוד האירופי מדגישים שהחסינות חשובה במיוחד במדינות שבהן יש סכנה ממשית לרדיפת פוליטית של האופוזיציה".
בסך-הכל בכל תולדות בג"ץ היו 18 התערבויות בחקיקת הכנסת כשבמרבית המקרים ניתנה לכנסת אפשרות לתקן את הדרוש תיקון. עיון ברשימה יוכיח שאותה התערבות "בוטה" רחוקה כמזרח ממערב ממה שמספרים לנו הנבחרים.
קיצורו של עניין. יש כאן כוונה להפוך את הכנסת למאחז "חוקי" של המבקשים להימלט מאימת הדין. בראש הקבוצה עומד כמובן נתניהו שהחליט לקדם את חוק החסינות. הכנסת תהפוך לעיר מקלט של פושעים לכאורה. זו תופעה בלתי נסבלת. המוצא: אם ליועמ"ש חשוב שלטון החוק והחברה הישראלית כולה, אם הוא דואג לעתידה של ישראל הדמוקרטית, עליו מוטלת החובה להגיש מיד כתבי אישום נגד נתניהו לאור הניסיונות הבלתי סבירים לחלוטין שלו להתל בכולם. לא ייתכן שכנסת ישראל תהיה מקלט לחשודים במעשים פליליים חמורים ביותר.
