אני החתום מטה, קלינסקי איתן, זכיתי ליבול "מבורך" של תגובות לעג מטובלות בגידופים לכתבות רבות שלי במשך למעלה מעשר שנים על הקטל הנפשע והבלתי נסלח, המבוצע לנגד עינינו על פיגומי הבניינים.
הבוז כלפי הופנה, כי לדעת המבזים אני מגלה אכפתיות לנושא, כי רוב ההרוגים על הפיגומים הם פלשתינים או פועלים זרים. התגובות האלו שחור על גבי לבן הודפסו, כשהלבן מבויש ונכלם מהשחור האפל המכסה את ים התגובות בעברית מובסת ומבוישת. אנשים שבזו לי, בזו למעשה לעיקרון קדושת החיים, שהוא לב לבו של ספר הספרים.
ועתה לעצם הנושא. רכבים שיוצרו בשנים 1970-1960 ונעים על הכבישים 59-49 שנים, בצדק יקפיד
משרד התחבורה על מבחני רישוי והקפדה יתרה על אותם רכבים.
בישראל למעלה ממחצית המנופים צברו ותק של כחמישים שנה. בעוד שיש הגבלה לגיל כלי הרכב הנע על הכביש ושלל תנאי מבחן ורישוי המזכים רכב לנוע על הכביש,
אין בישראל הגבלה בחוק לגבי גיל המנופים המותרים לשימוש.
איום בשביתה
על-פי מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בשנים 2007 עד 2018 מחצית הקריסות היו של מנופים תשושים מכ-40 שנות עבודה ויותר.
אין בישראל הגבלה על גיל המנוף. מנופים ישנים אינם נדרשים לעבור בדיקות בתדירות גבוהה יותר או פעולות שיקום.
לגבי נהג המוסמך לנהוג בכלי רכב ישנם כללים ברורים, שראשיתם עמידה במבחן נהיגה מעשי וגם בתיאוריה. הפעלה של מנוף זה שדה פרוץ. את הפריצה הזו ביקשה הסתדרות העובדים לסתום בהסכם, שנחתם עם הממשלה כדי למנוע את האיום בשביתה. סעיף אחד מ-17 סעיפי ההסדר בין ההסתדרות והממשלה היה קשור בהסדרה מי זכאי להפעיל מנוף. קביעת הסדרי רישוי, מבחני רישוי ובדיקה של הפעלת מנוף, גיל של מנוף שמותר להפעילו.
כל פרט מההסכם הוא עדיין נכון להיום רק בבחינת נייר טואלט.
רווחת תופעת ייבוא כלי רכב חדשים הנעים על הכבישים. לא שמעתי על תופעת ייבוא רכבים משומשים. נכון להיום -
62% מעגורני הצריח הפעילים בישראל, הם ייבוא של עגורנים משומשים. ורבים הם משנות השבעים של המאה הקודמת.
נהג הנוהג בכלי רכב ללא רישיון זו עבירה. חברה ציבורית לא תעסיק נהג אם הוא לא יציג רישיון נהיגה. כיום באתרי הבנייה יש תוהו ובוהו מה משמש רישיון להפעלת מנוף. אין אותו נייר מסודר וברור שיש לנהג קטנוע.
סיני ללא שם
בישראל פועלים כ-2,000 מנופים. בכל הארץ יש כעשרה בודקי תקינות ובטיחות של מנוף. אם כל עובד יעבוד 360 ימים בשנה ללא חופשה וללא שבת, הוא יבדוק רק פעם אחת בחצי שנה תקינות של מנוף, כשזה רחוק מאד, רחוק מאוד מאוד מהתקן האירופי, המחייב בדיקה שבועית של תקינות מנוף.
השדה הפרוץ הזה שלעתים מסתיים בקטל והרג של עובדים הוא חלק מתופעה של הון, הון פרוע, שיחסו להון האנושי העובד, הוא אך ורק דרך משקפי ההון. כשזה היה פועל מולדבי, לרוב מולדבי ללא שם, פלשתיני ללא שם, סיני ללא שם, בולגרי ורומני ללא שם לא קמה זעקה. מנופים קורסים, פיגומים קורסים ועשרות פועלי בניין כל שנה מקפחים את חייהם.
למרבה הכאב, זו פעם ראשונה, שמהדורות החדשות פתחו בתיאור התאונה ביבנה וכותרות העיתונות זעקו די לקטל!
כי הפעם זה לא פועל מולדבי או פלשתיני ללא שם, הפעם מדובר בארבעה פועלים ישראלים שיש להם שם. למרבה, הצער פתאום התעוררנו, כי לכל אחד מהם יש אישה וילדים הממתינים לאבא שכבר לא יחזור מהעבודה.
כיום, כשאנחנו מלבישים את מדינת ישראל בשלמת בטון ומלט מרקיעים במגדלים, מן הראוי, שלא יהיו בהם כתמי דמו של ההון האנושי היקר לכולנו.
