כולם אומרים שהכי חשוב זה החינוך אך המשקל שנותנים בבית הספר לחינוך הוא מזערי. לאחר שהוחלט להרחיב את מספר השרים בממשלה, יש מקום לפצל את משרד החינוך שמזמן עוסק במצוינות ולא בחינוך ולמנות שני שרים: אחד לחינוך ואחד למצוינות ולתקצב יותר את המשרד החשוב יותר: משרד החינוך.
בית הספר כיום הוא מקום מסוכן לשלומם של המון תלמידים החווים התעללות נפשית מילולית ופיזית המרסקת להם את חווית הילדות שלא תחזור להם שוב, וילדות טובה ויציבה איננה מותרות. צלקות בילדות הורסות לרבים מהתלמידים גם את עתידם כבוגרים כי לחוויות הילדות (לטוב או לרע) ישנן השפעות גם על החוסן הנפשי העתידי. היום אנחנו נמצאים במצב שבו הורים רבים נמצאים בדילמה כי חובה עליהם לשלוח את ילדיהם לבית הספר למרות שזה פשע לעשות להם את זה.
תלמידים רבים נפגעים ומצולקים לא רק מ"חבריהם" לכיתה, אלא גם ממוריהם האמורים להעצים אותם ולהוות עבורם מודל לחיקוי. הביטוי המזעזע שמשתמשים בו מורים רבים: "לא ייצא ממך כלום" איננו נדיר והוא רק מעמיק חרדות בלב התלמידים שבאמת מתקשים. הכעס על אי-הכנת שיעורי הבית אינו מתחשב תמיד ביכולתו של התלמיד לעמוד במשימה או במצבו הנפשי שמוריד לו את המוטיבציה לבצע אותה.
ילד שעובר התעללות, ילד שאינו מצליח לממש את אהבתו לבת כיתתו, ילד שלא מסוגל להתחרות במותגים היוקרתיים של חבריו כי הוריו עניים, ילד שלא מקבל יחס מספק למצוקותיו מהוריו ו/או ממוריו, ילד שאינו ישן טוב בלילה ובמקום להבין את מקור הקושי שלו הופכים אותו לעצלן וכועסים שהוא לא מפוקס ומענישים אותו כי איחר לבית הספר, לא באמת יתעניין בניתוח של שיר שכתבה דליה רביקוביץ, בדקדוקי לשון שבחיים עצמם לא מקפידים עליהם רוב האנשים (ואפילו לא מנחים בתוכניות הטלוויזיה), במאורעות היסטוריים של מדינות שנכחדו או במשוואה עם שני נעלמים. שלא נדבר על ילדים שדוחפים להם כמעט אוטומטית ריטלין במקום לטפל במקור האמתי לקשיים שלהם.
מדוע שווה להקריב את הילדות היקרה והחד-פעמית עבור בית הספר שאינו מבטיח חיים טובים בעתיד? בית ספר לא נותן הכשרה לחיים העתידיים ויעידו על כך רוב בוגרי מערכת החינוך. המון תלמידים גרועים פורחים אחרי סיום תקופת הלימודים והצבא והמון תלמידים טובים לא מוצאים את עצמם בחיים האמתיים. תעודת הבגרות מסייעת להתקבל לאוניברסיטה, אבל רבים משלימים תארים באוניברסיטה הפתוחה ללא בגרות כלל או נרשמים לקורס שאינו אקדמאי וזה מוכיח שתעודת הבגרות אינה נחוצה באמת אלא רק משמשת כתנאי מיושן שנקבע בעבר שאפשר לוותר עליו. מי בכלל זוכר את מה שלמדנו בבגרויות?
משרד החינוך
בעולם רקוב שהורס כל חלקה טובה במדינה הזו, ראוי להחדיר ערכים מגיל קטן ולא רק בשיעור תיאורטי משעמם שנלמד פעם ב... אלא בפרויקט עיקרי וחוויתי של מערכת החינוך. החדרת ערכים חינוכיים באופן אינטנסיבי במשך 12 שנים יבטיחו את הפנמת הערכים בלב התלמידים ואת שיפור פני החברה הזקוקה לאנושיות, לחמלה וללכידות חברתית יותר מאשר להנחתת ברזלים על הירח ולפרס נובל נוסף.
החינוך צריך להתבצע באמצעות פרויקטים התנדבותיים בקהילה, באמצעות שיחות רבות בכיתה על דילמות מוסריות ודילמות בחיים בכלל מתוך חוויות שמעלים התלמידים מחייהם הפרטיים, חשוב לחנך לדאגה לילדים דחויים וביישנים ולשילובם בחברה, צריך להחדיר בתלמידים את הצורך לקחת אחריות על טעויות ועל החלטות לא מוצלחות בחיים וללמד את התלמידים לוותר לזולת מבלי להרגיש קורבן, להפסיד בכבוד במשחקים ובתחרויות ואף ליהנות מההשתתפות בחוויה למרות ההפסד וגם לנצח בכבוד צריך לדעת כמובן.
כדאי לשלב בתוכנית החינוך גם קישורי עבודת צוות באמצעות משימות קבוצתיות המחייבות שיתוף פעולה של כולם. יש לעודד למציאת טוב בזולת ולשפוט את האחרים לכף זכות וחשוב גם להתאמן בהבנת הזולת באמצעות הצגת עמדותיו המרוחקות לעמדותיך (למשל: תלמיד שמאלני ינהל ויכוח פוליטי עם תלמיד ימני, אך התלמיד השמאלני יקבל תפקיד של ימני והתלמיד הימני יקבל את התפקיד של השמאלני וכל אחד מהם יצטרך לשכנע בצורה הטובה ביותר את התלמיד השני שהוא צודק למרות שהוא לא יציג את עמדותיו האמתיות). יש הרבה מה ללמוד גם מהחינוך לערכים בבתי הספר הדתיים והחרדים בלי קשר לניהול אורח החיים הדתי שלהם.
המשרד למצויינות
בשעות שיוקדשו למצוינות מטעם המשרד למצוינות חשוב ללמד את התלמידים בעיקר איך ללמוד ופחות להכתיב להם מה ללמוד. חשוב שבית הספר יזהה נקודות חזקות בכל תלמיד ויאפשר לכל אחד מהם להצטיין בדרכו בתחומים המעניינים אותו תוך כדי הנחייה מקצועית. בית הספר צריך להרחיב את הלימוד החווייתי על פני הלימוד התיאורטי כי לא תמיד מה שיודעים לשרבט על הדף, יודעים גם לממש במציאות ומה שחווים באופן מוחשי גם זוכרים טוב יותר. שיעורי ספורט אמורים לשמש כחינוך גופני במלוא מובן המילה ויש להתמקד בהם בהתאמת המשימות לכל תלמיד ותלמיד כדי לחבב גם על החלשים יותר את המקצוע ולהעניק להם כלים לשפר את כושרם.
החינוך הגופני עשוי להיות אחד מהמקצועות החשובים ביותר בבית הספר אם מתייחסים לנושא ברצינות ומחדירים מוטיבציה בתלמידים (ולא רק במצטיינים) לשמור על כושרם (חינוך לכושר גופני הוא דבר חשוב ואין לזלזל בו ויעידו על כך כל אלו שהזניחו את עצמם ומצב בריאותם נפגע). כדי לתת מענה לכל תלמיד יש להעסיק כמה עוזרי מורים בעלי הכשרה בתחום ולא להסתפק במורה לספורט בלבד שלא יכול לשים עין על כל תלמיד ותלמיד בייחוד כשכל אחד מהם מבצע מטלה אחרת. ייעוץ תזונתי המותאם אישית לכל תלמיד ותלמיד יוסיף המון לחוסן הגופני והנפשי שלהם ורצוי לשתף את ההורים בעניין כי הם אלו שמאכילים את ילדיהם.
השכלה גבוהה
יש כאלו שבנויים ללימודים אקדמאיים ויש כאלו שאינם בנויים לכך אך יש להם את הכישרון להיות אנשי מקצוע טובים כל עוד המערכת לא מפריעה להם. הכרתי בחורה שהעסיקו אותה כמורה מחליפה ועם הזמן שילבו אותה במערכת כמורה לכל דבר אך חייבו אותה להשלים תואר אקדמאי. היא מאוד מצליחה ומאוד מוערכת בעבודתה וגם התלמידים והורי התלמידים אוהבים אותה אבל באוניברסיטה היא די מתקשה ואינה בטוחה שתצליח להשלים את לימודיה. היא מעידה על כך שהיא נדרשת למשימות שהיא לא נתקלת בהן בעבודתה המקצועית בשטח. אז מדוע מקשים עליה ועל שאר הסטודנטים לשווא? העולם האקדמאי מערים המון קשיים ומאבד לשוק העבודה המון אנשי מקצוע בעלי פוטנציאל בתחומים רבים.
בעבר הרחוק היה נהוג ללמוד מקצוע בצורה חווייתית כשוליה של איש מקצוע אחר ולא באקדמיה. לא בטוח ששיטה זו מתאימה לכל המקצועות הנלמדים בעולם המודרני אבל אין ספק שהאקדמיה מגזימה ומציפה, ושעות רבות מתבזבזות בה על מריחת זמן. החיים מספיק קשים ומספיק תובעניים. למה לא נותנים לאנשים לרכוש השכלה ולהתפרנס בכבוד? היום צריך להתמקצע בכל דבר, אפילו יצרו קורס שמלמד אותנו איך לכתוב קורות חיים ויבוא היום שימציאו קורס ייחודי גם למטאטאי רחובות. איבדנו את הפשטות והתמימות וחבל. גם ככה רבים נאלצים לעבור הסבה מקצועית (לפעמים יותר מפעם אחת בחיים) ולעבור השתלמויות אין סופיות אז למה להקשות? החיים שלנו קצרים אז תנו לנו לחיות ואל תעלימו משוק העבודה אנשים מוכשרים בתחומים רבים רק בגלל שאין להם את הכישורים האקדמאיים שאינם תמיד נחוצים למקצוע בפועל.
