"או חברותא או מיתותא" אמרו חז"ל.
"אמר רבא: זה מה שרגילים הבריות לומר: "או חברותא - או מיתותא".
או שיש לאדם חבר טוב - או שהוא בא לכלל מיתה" (מסכת תענית כ"ג, א').
ומהו חבר טוב?
אמר ברטנורא (בפירוש לאבות ב משנה ט) "שמוכיחו כשרואה אותו עושה דבר שאינו הגון".
כלומר, חבר טוב הוא מי שמסייע בידנו להיות טובים יותר!
ומוסיף ה"חזון איש": ו"תיקון המידות מייחס לאלה המצוות שבין אדם לחברו... ואמנם להיות הפגשו במלחמת המידות בדברים שבין אדם לחברו מצוייה" ("אמונה וביטחון" פרק ד, ה).
חיינו בעולם הם מסע לבניית העצמי ולהתגברות על נטיות רעות לעבודת המידות. ועבודת המידות הקשה ביותר היא בעניינים שבין אדם לחברו! ותיקון המידות הוא תכליתנו בעולם: כי "אין
כבוד אלא תורה, אין כבוד אלא ענווה, אין כבוד אלא עזיבת הכבוד, אין אושר רק להשתחרר מנטיות טבעיות, ולהיות נכנע לה' ולתורתו - תכלית החיים בעולם הזה ובעוה"ב" (החזון אי"ש, אמונה וביטחון פרק ד, יד).
ואיך זה מתקשר לחברות? כמעט לכל אחד יש חבר קרוב. חבר איתו מדברים ואותו משתפים במה שקורה כואב או משמח.
האדם מתקשה לצאת נגד טבעו ונגד נטיותיו, והחברה שבה הוא נמצא יכולה להשפיע עליו ולכוון אותו לטוב ולמוטב. ואם החברה, החבר, הוא טוב - יהיה הוא טוב.
וכיצד נדע אם אכן טוב הוא? חבר נבחן בדרך בה הוא מגיב או מייעץ לדברינו. באופן בו אנו נוהגים על-פי השפעתו: האם לאחר שדיברנו איתו התחזקנו בנפשנו? האם נעשינו טובים יותר?
כי יש חבר קרוב שהוא כמו יצר הרע. מבין את עלבונותינו, את פגיעותינו, הוא תמיד נותן תירוצים להגיב בכעס, בעלבון, בתחושת החמצה. הוא תמיד יצדיק את תסכולינו ואת כעסינו.
אנחנו טועים לחשוב שהוא מחזק אותנו. אבל אם יצאנו בתחושת רחמים עצמיים לאחר השיחה, אם יצאנו בתחושת כישלון וכעס, אם יצאנו מלאי שנאה וטינה - הרי שהוא לא היה חבר טוב.
לא כל מי שמזדהה איתכם הוא החבר הטוב שלכם. לא כל מי שמרחם עליכם - מיטיב עימכם. כי רחמים עצמיים מחלישים אתכם, ומכאן - גורמים להסתרת הטוב והכוחות שהקדוש ברוך הוא העניק לכם.
יש חברים שהם כמו יצר רע, נטפלים למצוקות ועושים מהם מקום לרדת. חבר טוב באמת עושה אתכם טובים יותר, ומכאן - חזקים יותר, סלחניים ואופטימיים. שנזכה.
