שבוע מלא סערות עבר עלינו. כמעט כרגיל אבל יותר, הרבה יותר. מלחמות היהודים הולכות ומחריפות ונראה שזו תוצאה מכך שכמה פוליטיקאים הניפו את דגל המלחמה בחרדים ובסכנה שתהיה פה מדינת הלכה ר"ל, כדרך לקושש קולות לקראת הבחירות הבאות. מדברים בחריפות נגד
הדרת נשים מהמרחב הציבורי בעוד מה שהם דורשים זו הדרת הציבור שומר המצוות מאותו מרחב. או במלים פשוטות, מתעקשים לכפות על שומרי המצוות את השקפת עולמם החילונית-מתירנית. וכאשר אלה אינם נענים להם, כאשר נשות המגזר הדתי למשל מבקשות לקיים אירוע בהפרדה מגדרית - הם זועקים חמס נגד הכפייה הדתית. ועוד לא דיברנו על מה שהלך השבוע בין הפוליטיקאים.
ואיך זה מסתדר עם פרשת השבוע? זה אכן לא מסתדר. כי הסערות האלה הן האיפכא מסתברא למה שמציעה לנו פרשת השבוע (במדבר ח): [א] וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. [ב] דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. [ד] וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב, עַד-יְרֵכָהּ עַד-פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא: כַּמַּרְאֶה, אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת-מֹשֶׁה--כֵּן עָשָׂה, אֶת-הַמְּנֹרָה. המנורה חייבת להיות מִקְשָׁה, יחידה אחת, לא שתורכב מחלקים. רמז לאחדות עם ישראל. ובהפטרת השבת (זכריה ד): [א] וַיָּשָׁב, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי; וַיְעִירֵנִי, כְּאִישׁ אֲשֶׁר-יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. [ב] וַיֹּאמֶר אֵלַי, מָה אַתָּה רֹאֶה; וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ--שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ.
אומר המדרש (ילקוט שמעוני): אמר להם הקב"ה (לישראל) כשם שהראיתי לזכריה (בנבואה, שאמר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ, זו כנסת ישראל, כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי (שיר השירים ד). כלומר המנורה שפותחת את פרשת השבוע רומזת בפירוש לעם ישראל שהם יחידה אחת כמו המנורה. אומנם בתוך האחדות יש כמה פרטים הנזכרים בשלב הציווי על עשיית המנורה ורש"י מונה אותם (שמות כה, לה): שבעה קנים, עשרים ושנים גביעים, אחד עשר כפתורים, תשעה פרחים. כל אחד מאלה רומז למעמד מוגדר בעם ישראל כפי שיבואר לקמן בע"ה. אבל בפרשה שלנו מוזכרים, מלבד הנרות רק ירך המנורה ופרחיה, כי הדגש כאן הוא על העבודה שלנו לשמר את האחדות, והתפקיד העיקרי מוטל על הפרחים.
בחסידות מבואר ששבעת קני המנורה מייצגים את שבע המידות בנפש; חסד-אהבה, גבורה-יראה, תפארת-רחמים, נצח-ביטחון פעיל, הוד-ביטחון סביל, יסוד-התקשרות, מלכות-קבלת עול. אומנם כולנו אמורים לעבוד את ה' בכל רבדי הנפש, אבל עובדה היא שלאנשים שונים יש נטיות שונות וזה בסדר, ובלבד שכולם יהיו מכוונים לאותה נקודה, כהוראת פרשת השבוע: אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. מי שנוטה לאהבה יעבוד את ה' מאהבה, וכן מיראה שמא יתרחק מה' חלילה, או מרחמים על מצבו הרוחני הירוד, או מביטחון שככה צריך להיות וכך יהיה, או מהודאה בגדולת הבורא יתברך, או מהתקשרות לה' ולעם ישראל, או סתם בקבלת עול.
כל הדרכים כשרות ובלבד שיחיו בשלום זה עם זה. התפקיד המיוחד הזה של העלאת הנרות המייצגים את נשמות עם ישראל הוטל על אהרן שהוא "שושבינא דמטרוניתא" השושבין של המלכה, הוא מייצג את עם ישראל כלפי הקב"ה. והוא יכול להצליח בכך רק כאשר שוררת אחדות בין הנשמות. ואיך אפשר שיחיו בשלום זה עם זה? ובכן, זה עניין של חינוך עצמי, לחפש תמיד ולמצוא את הטוב שבזולת. וכך מנסח זאת אדמו"ר הזקן (מייסד חסידות חב"ד) בליקוטי תוה: וכל אדם צריך לתלות החסרון בו. והטוב שלו, שמא הוא (נתקבל בהשראה) מֵאַחֵר שעלה למעלה ורעת אחרים שמא הוא שלו שירד למטה. יש השפעה הדדית בין אנשים ויכול להיות שהרע המזוהה אצל הזולת הוא בכלל רע שמוסתר אצלי.
וממשיך אדמו"ר הזקן לבאר את הדרך לאחדות ישראל: ואז יהיה באמת אחד הירך עם הפרחים, שכל אחד יחזיק עצמו לבחי' ירך ולחבירו בחי' פרח וחבירו להפך, ואז יכול אהרן הכהן להדליק אש בכל הז' נרות, שהוא כהן גדול רב חסד שכל החסדים בו, יוכל להמשיך מאהבה רבה לאהבת עולם ואז ממילא יהיה תוכו רצוף אהבה בהתגלות לבו כרשפי אש וכו'. כאשר כל אחד יקפיד לראות ולהתייחס למעלת זולתו ולחסרונות עצמו, או אז תשרור אחדות מלאה בעם ישראל. הלוואי עלינו. בינתיים למרבה הצער נראה שאנחנו עדיין די רחוקים מהיעוד הזה. אבל כנראה אין ברירה, צריכים גם את השלב הזה של ניקוי הפסולת מארמון המלך לקראת ההתגלות הגדולה בגאולה האמתית והשלמה שתבוא מיד ממש.
