אנחנו, ילידי שנות החמישים, במובנים רבים אנחנו ׳דור המדבר׳, דור המעבר
במגוון רחב של תחומים במדינת ישראל ובחברה הישראלית. נולדנו בעשור הראשון של מדינת ישראל הצעירה, לתוך מדינה קטנה שנאבקה על קיומה הפיסי, הביטחוני, הכלכלי והחברתי. שהייתה כספינת אגוז מטלטלת על מים סוערים.
בתקופתנו, מאז היותנו רכים בשנים ולאורך כל תקופת לימודנו, מערכת החינוך ותנועות הנוער לקחו על עצמם לחנך אותנו, את הנוער 'הצבר', יליד הארץ, להעמיד את האינטרס הלאומי לפני האינטרס האישי. מערכת החינוך ביקשה ליצור מאיתנו דור חדש, גאה, משכיל, מחויב לעמו ולמדינתו. ספגנו מסרים על מחיקת ׳האני׳ לטובת הכלל, כך תוכנתנו וכך חיינו את חיינו במשך שנים ארוכות.
התגייסנו לצה"ל והגברים בינינו, באורח טבעי ובהתאם למסרים העוצמתיים שנטמעו בנו, התנדבו ליחידות קרביות. הוקענו מתוכנו את המשתמטים ואת ׳המסתדרים׳ והם זכו לקלון ציבורי. עברנו עם המדינה את המהפך הגדול של מלחמת ששת הימים, מעבר ממדינה המגויסת לטובת האינטרסים הלאומיים, למדינה שעברה, כמעט בן לילה, מחיי צנע לחיי שפע. מדינה שבה החלה התעשרות חלקים נרחבים בחברה כתוצאה מבניית 'קו בר לב', קו הביצורים בתעלת סואץ ופתיחת המדינה הצעירה להמוני המתנדבים ולהשפעות העולם הגלובלי. עברנו שינוי באורחות החשיבה. 'מאנחנו׳ ׳לאני׳, ללגיטימציה למימוש העצמי. לזכות ולחובה לרווחת הפרט, האינטרס הפרטי והשגת יעדים אישיים כבר לא הייתה מילה גסה. עברנו שינוי חשיבה ושינוי תודעתי עמוק. בילדותנו וצעירותנו חיינו במדינה מעוטת אוכלוסין, צנועה, מכונסת בתוך עצמה, ערכית ושוויונית יותר מבחינה חברתית. היום אנחנו חיים במדינה משגשגת, מתקדמת, טכנולוגית ועשירה הפתוחה לעולם, אך הפערים החברתיים בין שכבות האוכלוסייה התרחבו.
גם בתחום החברתי אנחנו 'דור המדבר', דור המעבר. בעשורים הראשונים לקיום המדינה היא נטלה על עצמה מחויבות גדולה לדאוג לאזרחים ולקדם אותם בתחומי החינוך, הבריאות, בתחומי הדיור לעולים החדשים, לזוגות צעירים ולשכבות המצוקה. בעיקרון, המדינה הייתה סוציאליסטית בתפיסתה החברתית והפוליטית. מפא"י ההיסטורית שלטה ביד רמה וללא עוררין ומתחרים עד לעליית הליכוד לשלטון בשנת 1977. היום אנחנו חיים בעידן הקפיטליזם והניאו ליברליזם. המדינה הפריטה כל מה שניתן היה בתחום השירותים לאזרח והיום האזרח מקבל הרבה פחות מהמדינה ממה שקיבל בעשורים הראשונים לקיומה.
אנחנו 'דור המדבר' גם במובן המגדרי. חונכנו על ברכי מסרים ביחס לתפקידים מגדריים מסורתיים וברורים לגברים ולנשים. נולדנו, גדלנו ויצאנו לעולם פטריארכלי בו שליטת הגברים היא עובדה מובנית שכמעט ולא ניתן לערער ולהרהר עליה. חיינו בצעירותנו בתקופת העמימות ביחס למותר ולאסור ביחסים בין המינים. שרתנו בצה"ל ובמקומות העבודה וקיבלנו כמובן מאליו הטרדות מיניות כאלה ואחרות כחלק מובנה ו'טבעי' בחיינו כנשים צעירות. שילמנו את מחיר השינוי. הבנות שלנו וגם הבנים כבר קיבלו מסרים אחרים, שוויוניים וההומניסטיים יותר. עבורם, העולם הרבה פחות ממושטר מבחינה מגדרית ועובדה זו באה לידי ביטוי באפשרויות הקידום המקצועי לנשים ובלגיטימציה החברתית לפיתוח קריירה תובענית לנשים. הנערות והנערים מודעים הרבה יותר ביחס למותר ולאסור ביחסי המינים, קיימים קודים ברורים במקומות העבודה והמודעות הציבורית והרגישות הציבורית לנושא נמצאים במרכז השיח הציבורי. (למרות שחשוב לציין שאנחנו עדיין רחוקים משוויון מגדרי אמיתי).
כנ"ל גם ביחס לאוכלוסיית הלהט"ב. בהיותנו צעירים, להיות להט"ב נחשב ככתם חברתי, כבושה שראוי להצניע אותה. גם בתחום זה אנחנו דור המעבר, אם כלהט"ב ואם כהוריהם.
אנחנו 'דור המדבר' שנולד להורים מהגרים מכל קצוות תבל אשר ׳שכבו על הגדר׳ כדי שהצאצאים שלהם יחיו במדינה יהודית, שוויונית, בטוחה מאנטישמיות ומשגשגת. ניסינו למלא אחר הציפיות שלהם והתקוות שתלו בנו. היינו דור שנולד לשארית הפליטה, לאודים שנצלו מהאש וחיינו בתחושה שמדינת ישראל היא נס ועלינו האחריות לשמור עליה מכל משמר.
כל כך הרבה ציפיות עמסו על כתפנו הצרות. מאות רבות מאיתנו מצאו את מותם בשדות הקרב המדממים של מלחמת יום כיפור. היום אנחנו הורים לילדים בוגרים, סבתות וסבים, וחיים במדינה שונה לחלוטין, פיזית וערכית, מזו שנולדנו לתוכה. אנחנו 'דור המדבר'.
