את האהבה לארץ ינקתי עם חלב אמי, כבת לזוג חלוצים שעלו ארצה ב-1921. שירתי בהגנה, בפלמ"ח ובצה"ל. רבים מבני משפחתי המורחבת נספו בשואה באירופה, ולנו כאן בארץ היה ברור שסוף-סוף נקים מדינה ציונית ודמוקרטית, שתהווה בית לאומי לכל יהודי, באשר הוא שם.
השנים הראשונות למדינה היו קשות ומרות, העולם המוסלמי שבתוכו אנחנו נטועים מאיים להשמידנו, וכבר מאה שנה ויותר אנחנו חיים במאבק דמים בלתי פוסק. מאז הקמתה ישראל התחילה להתפתח באופן מפתיע, וזכתה להערכה ולהתפעלות בעולם הנאור. הודות לתמיכתה האוהדת של ארצות הברית התעצם גם צה"ל והפך לאחד הצבאות המוערכים בעולם, ועל אף הטרור והפעילות המלחמתית שגזלה את טובי בנינו מאז, הייתה ישראל לפנינת המזרח התיכון, וילה בג'ונגל, שמילאה את לבנו גאווה, עד כדי יהירות.
אלא שבשנים האחרונות אני חשה שתחת שלטון
בנימין נתניהו המדינה האהובה שלי הולכת לאבדון. וזאת לא רק בגלל התנהגותו המתנשאת והבלתי מוסרית, כתבי האישום שהוגשו כנגדו, והשחיתות הנחשפת בהנהגתו. אני חרדה משום שבמאבקו להבטיח את הישרדותו, וכדי להציל עצמו ממשפט שיפליל אותו, הוא נכנע לדרישה של קיצוניים המסרבים לכל הסדר מדיני, ואף נכנע לחרדים שאינם ציוניים, ששואפים להפוך את ישראל למדינת הלכה. נתניהו זכה לגבור על יריבו בבחירות רק בהפרש קטן, הודות להמון אנשים תמימים אשר מהופנטים מכישרון הנאום שלו, מתעלמים ממגרעותיו המוסריות, אינם צופים את העתיד, וסבורים שאין כיום מישהו אחר להנהיג את ישראל.
לאחר מלחמת ששת הימים לא סיפחנו את שטחי יהודה ושומרון ולא הכרזנו עליהם כחלק ממדינת ישראל. המטרה הייתה להחזיק בהם כקלף מיקוח עם שכנינו בתמורה להסדר שלום. אולם לא כך קרה, ומאז 1967 כבר שלושה דורות של יהודים גדלו בשטחים אלה, המדינה כמובן ומרת על ביטחונם, מזרימה אליהם משאבים עצומים, אך הסיכוי להסדר מדיני הולך ומתרחק. הנהגת הפלשתינים, שכל אותן שנים חיים תחת כיבוש, תובעת שתינתן להם זכות שיבה לישראל, גם לדורות שמעולם לא חיו בארץ, וברור כשמש שישראל אינה יכולה להסכים לקליטת שלושה מיליון פלשתינים.
מדינת הלכה
לאחרונה גובר הלחץ מצד ארצות הברית ומצד העולם החופשי כולו להגיע להסדר מדיני איזורי, ואילו כאן אצלנו טוען השלטון שאין לזה שום סיכוי וישראל לא תוותר על "חלקי מולדת" והיא תיכון לנצח בזכות כוחה הצבאי העצום שאין כמוהו במזרח התיכון! ואני, ממרום שנותיי, צופה כמה שנים קדימה וחושבת על גורל ילדיי, נכדיי וניניי, אם נמשיך חלילה בעמדה זו. אני חוששת שקרוב היום שבו לא נוכל עוד להיות חלק מהעולם הנאור כל עוד אנחנו שולטים על עם אחר, כאשר ישראל תספח את השטחים הכבושים ותהפוך למדינה דו לאומית, כאשר תגבר הכנסת על בית המשפט העליון, וישראל תחדל להיות דמוקרטית ואף לא ציונית.
יתר על כן, אני חרדה מאוד מהפיכת המדינה שלי למדינת הלכה. שלטונו של נתניהו מותנה בתמיכת הציבור החרדי, והוא נכנע לדרישותיהם. החרדים אינם תורמים לכלכלת המשק, אינם מקנים לדור הצעיר שלהם השכלה ההכרחית כיום כדי להתפרנס בכבוד, ומקפידים להשאירם בבורות כדי שיוכלו לשלוט בהם. בניהם אינם משרתים בצבא, בטענה שמדינת ישראל תיכון לעד, בזכות היותם "נהרגים בעולמה של תורה". הם עושים ככל יכולתם כדי לכפות את מנהגיהם על רוב תושבי המדינה שאינם חרדים, וחיים על חשבון הציבור, ובתמיכת ממשלת נתניהו הם ילכו וישתלטו על כל אורחות חיינו.
אני צופה שאם לא יחול שינוי מהותי בניהול המדיניות של ישראל, העולם יפסיק לתמוך בה והיא תיעלם מן המפה. אני לא שוכחת שעוצמתו של צה"ל, שנתניהו כל כך בטוח בה, מותנית בתמיכה של ארצות הברית. ומה יקרה כאשר העולם, שבעיניו אני נתפשים כמדינה כובשת, יחדל לספק לנו את הדרוש כדי לעמוד נגד אויבינו? כאשר גם ארצות הברית תחדל מלראות בנו מדינה דמוקרטית ותמיכתה הצבאית בנו תיפסק?
כאשר ישראל תהיה מדינה דו לאומית היא כבר לא תהיה הבית הלאומי של העם היהודי, כלומר יהיה סוף לציונות. בחירות דמוקרטיות יעלו לשלטון את האזרחים שאינם יהודים, או את החרדים שאינם ציוניים ואצלם הריבוי הטבעי יעלה, וחוקי הדת ישלטו כאן. אם הסכסוך הישראלי פלשתיני יימשך, ימשכו גם המלחמות ושפיכות הדמים, יוטלו על ישראל סנקציות כלכליות והשנאה כלפי המדינה תגבר. כל מי שיהיה באפשרותו לעזוב את הארץ לא יישאר כאן, והעולם החופשי פתוח לקלוט את הכוחות היצירתיים אשר הפכו את ישראל למדינה מובילה בחדשנות.
בחירות חוזרות
אני מביטה כמה שנים קדימה וחושבת על גורל ילדיי, נכדיי וניניי, אשר מבחינתם מדינת ישראל היא עובדה קיימת ומובנת מאליה. אני חוששת שאם לא יוחלף השילטון ותשתנה המדיניות קרוב היום שבו מולדתם זו לא תהיה חלק מהעולם הנאור. מיטב המוחות היצירתיים ינטשו אותה, חוקי הדת ישלטו כאן, הרשות המחוקקת תשלוט גם על הרשות השופטת, ותעשה כרצון השליטים. ובתנאים כאלה ייפסקו מאליהן ההשקעות מחו"ל, וישראל תיהפך למדינה ענייה, שבה שחיתות והזנחה ישררו בכול.
הבחירות האחרונות הוכיחו שעדיין יש תקווה, וכך אומנם חזיתי בספרי שראה אור לפני שנתיים, "יש מישהו אחר". ברומן הדיסטופי המתאר את ישראל של שנת 2027, מופיע מנהיג חדש, והוא סוחף אחריו את רוב האזרחים הציוניים בישראל. הוא מתחיל לארגן מתחת לפני השטח תנועה הסוחפת את מרבית אזרחי ישראל: ללא קשר לאמונתם הדתית ולהשקפותיהם הפוליטיות. פשוט המוני גברים ונשים ששאיפתם המשותפת היא לחיות ולהתפרנס בכבוד ובשלווה, לגדל את ילדיהם כרצונם, בישראל יהודית ודמוקרטית, במדינה נאורה המכבדת כל אדם, וחיה בשלום עם שכניה.
אין כל סיבה לקיים עכשיו בחירות חוזרות, שעליהן ישלם העם הזה מיליארדים שהוא זקוק להם למטרות בריאות, חינוך ורווחה. אני מאמינה שבחירות חוזרות יביאו רק שלטון רעוע, ששוב יהיה תלוי בקיצוניים ובבלתי ציוניים, ובמחריבי הדמוקרטיה. אני פונה בזה אל נשיא המדינה להשעות את בנימין נתניהו מתפקידו בגלל כתב האישום העומד נגדו, ולהזמין את ראש מפלגת כחול-לבן לנסות להרכיב ממשלה. אני בטוחה שהוא יוכל לצרף אליו די כוחות נאורים והגונים, הנאמנים לערכיה של מגילת העצמאות שיובילו את המדינה בדרך שאותה היתוו מקימיה.
