חבר הוועדה הוותיק ביותר קיבל רשות הדיבור, סידר את עניבתו והשלייקס ואמר: "הסופר שטוקברג לפני כחודש בראיון לערוץ 2 פלט שיאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, מתנהג כבריון".
"גם אני שמעתי זאת", - אישרה שולה, עוד חברה ותיקה בוועדה. שאר משתתפי הישיבה הנהנו בראשיהם: "אמת לאמיתה, היה והיה".
"מסכים, זאת אמירה שערורייתית". הגיב סגן יו"ר הוועדה אשר נהל את הישיבה. "אך אם כדאי לנו להתייחס ברצינות לאמירה שנאמרה כדרך אגב, ללא כוונה? בסך-הכל מדובר בבנו של ראש הממשלה, לא בו עצמו".
"אני מציעה להפנות תשומת לב לצייר לבסקיס. בפתיחת התערוכה שלו במוזאון ישראל הוא כינה את אשת ראש הממשלה
שרה נתניהו אישה קמצנית, ערמומית ומניפולטיבית", הזכיר חבר נוסף של הוועדה.
"לא זוכר שזה קיבל ביטוי בתקשורת", הגיב הסגן.
"נכון. הוא נחשב לאמן שולי".
"אם עכשיו נתייחס לדבריו הוא יקבל פרסומת".
"אישה זה לא ביג דיל", אמר חבר הוועדה בשם דוד אשר היה ידוע בגישתו הביקורתית כלפי כל דבר. "אם כל הכבוד היא אישיות פרטית. אין עכשיו במדינה אמן שלא לגלג בה או לא קרא בשמות. זה חלש. עלינו להתרכז באויבים האמיתיים של נתניהו. באמנים אשר שונאים אותו שנאה עמוקה וכנה. קחו בחשבון שלא מעט אמנים ואנשי האקדמיה תוקפים את ראש הממשלה רק כדי לקבל כותרות. בתוככי ליבם לא אכפת להם בכלל ממנו".
המזכירה ציפי, שרשמה את פרוטוקול הישיבה, פתאום פרצה בצחוק. כולם הביטו עליה בתהייה. ציפי באחד הרצינה והסבירה את התקף הצחוק שלה: "פשוט נזכרתי בצייר שבתערוכת האמנות העכשווית הציג את תמונתה של שרה נתניהו בדמות מכשפה המרביצה לבעלה במחבת"
"אין כאן סיבה לצחוק", - אמר בקול נוזף הסגן - "את זוכרת את שמו של הצייר"? שאל.
"לא זוכרת" - ענתה המזכירה בנימה מצטערת.
"אז אין שום תועלת באזכור שלך. ממשיכים", - פנה הסגן לחברי הוועדה. "דוד צודק, עלינו ללמוד להבחין בין פרובוקציה זולה אותה עושים אמנים כדי לזכות בכותרות לבין שנאה אמיתית, עמוקה, מושרשת בליבם. אולי מישהו מכיר אמן אשר בעט בכלב של משפחת "המלוכה"? השתין בחדר מדרגות אצלם"?
איש לא ידע על מקרים כגון זה.
"מה לגבי הפזמונאי קוגן", שאל חזי, חבר הוועדה הצעיר ביותר. "בשירו החדש הוא מגדיר את יוני אחיו של ביבי נאצי יהודי. בכל מקרה כדאי להכניס את הפזמונאי לרשימת המעקב שלנו, יש לו פוטנציאל ליציאות דומות".
"נכון, זה חזק - לקרוא ליוני נאצי", - הסכים דוד. - "אבל את השיר יכולים לא לשדר הרבה. נזכרתי בבמאי דקנר עכשיו. כאשר העניקו לו פרס על סרטו החדש הוא הרים את הפסל שקיבל וצעק לתוך האולם המלא מפה לפה: 'נתניהו לך קיבינימט'! זה היה פיצוץ. הטקס העבירו אז בשידור חי, בשלושת הערוצים - כל המדינה שמעה אותו. בימנו איש לא יעז להתנהג כך".
"באמת הוא אמר: 'לך קיבינימט'? לא יאומן!" - צחקק חזי הצעיר.
"בדיוק את המילים האלה. אתה אז עדין למדת בתיכון.
"אגב תיאטרון", - התערבה שולה. - "אנחנו לחלוטין מתעלמים מהיוצרות, כל תשומת ליבנו לגברים. למשל השחקנית טקינגמן בהצגה הכניסה לפיה של הגיבורה שלה משפט משלה. יש לה במערכה שניה מילים: 'כמה שאני שונאת את בעלי!' והשחקנית הוסיפה מעצמה: 'אפילו יותר מאשר אני שונאת את נתניהו'.
"לא יכול להיות!" - שחררה פליאה פנינה, האישה נוספת בוועדה. - "בתוך אולם שלם? הוסיפה מעצמה?"
"כן. בבכורה של הקומדיה האמריקנית. הקהל נפל מצחוק מהכסאות. למחרת המבקרים כתבו שזאת הייתה הבדיחה המוצלחת ביותר בכל ההצגה. מנכ"ל התיאטרון רצה להשעות אותה אך כל הלהקה קמה כאיש אחד להגנתה, אליהם הצטרפו גם תיאטראות נוספים, איימו בשביתה כללית לא מוגבלת בזמן אם זה יקרה".
"על השביתה אני שמעתי, אך חשבתי שזה היה מסע תמיכה בבמאי אשר העלה אצלו בתיאטרון המיעוטים מחזה על-פי ספר זיכרונותיו של מחבל שיושב בכלא".
"לא, זה היה סיפור אחר".
בשלב זה את רשות הדיבור לקח לעצמו ששון, יו"ר הוועדה. הוא כחכח בגרונו בסולידיות, לגם מים מהכוס ואמר בקול סמכותי:
"אם כבר המיעוטים. אנחנו כמעט ולא שמים לב למתרחש בקרב האמנים במגזרים שונים. שעה ששם קורים דברים מעניינים ומרתקים ביותר. מה כולם התרכזו במשפחת נתניהו? הם דבר בר חלוף. הים הם איתנו, מחר תסתיים עידן ביבי. בקרב המיעוטים ישנם אמנים אשר מפגינים שנאה בלתי מתפשרת כלפי מדינה יהודית, כלפי העם
היהודי כולו, אותה מכנים 'הכובש', מאשימים את צה"ל בפשעי מלחמה".
ושוב כל הנוכחים הנהנו בראשיהם באות הסכמה.
ישיבת הוועדה להענקת פרס ישראל לאמנים דגולים הייתה בעיצומה...