למרבה הצער, יולי אדלשטיין איבד את כל היוקרה הממלכתית לה זכה בתפקידו כיושב-ראש הכנסת. המכובדות והיוקרה הממלכתית של יושב הראש הכנסת, הושלכו כסמרטוטים מרופטים רק לפני פחות מחודש למרגלותיו של
בנימין נתניהו, שדרך עליהן ברגל גסה, כשהוא אינו בוחל לבעוט גם בחייה הדמוקרטיים של מדינת ישראל.
כששליחו של נתניהו,
מיקי זוהר, יושב-ראש ועדת הכנסת, הביא לפתחו את הבקשה לפיזור הכנסת, יולי אדלשטיין לא זרק אותו מכל המדרגות, אלא שיתף פעולה עם התוכנית הנלוזה, שיצאה מהבית ברחוב בלפור והובאה לכנסת על-ידי עושה דבר הבית ברחוב בלפור, מיקי זוהר.
כשמיקי זוהר הביא את התוכנית הנלוזה, יכול היה יושב-ראש הכנסת, יולי אידלשטיין, להבהיר לו שישנה חוות דעת של היועץ המשפטי לכנסת, עורך הדין
איל ינון, לפיה מרגע שהמליאה תאשר סופית את החוק לפיזור הכנסת, לא יהיה ניתן לבטל את החוק ולמנוע קיומן של בחירות.
יולי אדלשטיין מעל בתפקידו כיושב-ראש הכנסת, כשהוא משתף פעולה עם אינטרסים זולים של הבית ברחוב בלפור. הוא אפשר את קיום התהליך המזוויע של פיזור הכנסת, הרים את האצבע בכל הקריאות למען פיזורה. הוא נתן את כל הסיוע האפשרי בתוקף תפקידו, שהתהליך יהיה מהיר ולא יערימו קשיים בדרכו.
ביום פיזור הכנסת, יולי אדלשטיין שמע את אזהרת היועץ המשפטי, כי אישור חוק פיזור הכנסת זו נקודת אל חזור. אך יולי אידלשטיין ממרום תפקידו כיושב-ראש הכנסת, לא נקף אצבע באותו יום כדי למנוע את התעלולים של בנימין נתניהו. למרבה הצער, הוא הצטרף לעדר, שאינו מעז להמרות את פי הדיירים ברחוב בלפור.
לפתע, כשהדיירים ברחוב בלפור רואים שמצבם בסקרים אינו מבטיח ניצחון כפי שהיו משוכנעים ביום פיזור הכנסת, מודיע הליכוד שנתניהו בוחן בכובד ראש את הצעת יושב-ראש הכנסת, יולי אדשלטיין, לביטול הבחירות. הצעה הנסמכת גם על חוות דעת של שני פרופסורים למשפטים.
אין גבול למה שמוכנים לעשות נתניהו ושותפיו הטבעיים כדי לרמוס את הדמוקרטיה בישראל. יולי אדלשטיין, למרבה הצער, החליט לשתף פעולה עם הנוכלות של הבית ברחוב בלפור, כשהוא צובע את מעשהו הנלוז בצבעי כחול לבן פטריוטי של אדם הקשוב לקולו של העם, שאינו מעוניין בבחירות, עם שאינו מעוניין בבזבוז של מילארדי שקלים.
את האמירות, הצבועות בצבעי כחול לבן פטריוטי, יולי אדלשטיין נמנע להשמיע לפני חודש. הוא בחר ללכת עם העדר עיוור אחרי מה שדרש בנימין נתניהו. כואב לראות יושב-ראש כנסת המונע על-ידי הציניות של דיירי הבית ברחוב בלפור. ציניות המבקשת להטיל את האחריות לקיומן של החרות החוזרות על
בני גנץ, ולהשכיח מי היה היוזם של הבחירות, ומי היה משתף פעולה עם התהליך שמטרלר את חיינו. לתהליך הזה היה שותף גם יושב-ראש הכנסת.
