עסקת המאה - פרשת דרכים ציונית

כמה מלים לנשיא ארצות הברית. נשיא יקר, לאחר שביטלת תגובה צבאית על הפלת מטוס אמריקני כדי שלא לקפח חיי 150 אירנים, וכל הכבוד לך על כך, שלוחה לך בזאת בקשה לחוס על חייהם של הרבה יותר מ-150 נפשות, יהודים וערבים, כאן בארץ הקודש, כתוצאה ישירה מ"עסקת המאה" שלך. כי שאל נא את יועציך ויגידו לך שאצל שכנינו "יוזמת שלום" היא תכופות ה'טריגר' לשפיכות דמים. יוזמת אוסלו עלתה בחייהם של למעלה מ-1,600 יהודים ואלפי ערבים. אשליית השלום האחרונה, "ההינתקות", הציתה שלוש מלחמות, הנחיתה על ישראל אלפי טילים ומבעירה את שדותינו ויערותינו. גם יוזמת השלום שלך, למרות כל רצונך הטוב, עלולה לחולל מעשי רצח בין הערבים ובינם לישראלים. הסיכון הזה הוא אלף מונים יותר סביר מהסיכוי שמשהו טוב ומועיל ייצא מן היוזמה שלך, וזאת בגלל שגיאה אחת שהכשילה גם את עושי השלום שקדמו לך: הנחות היסוד שלך סותרות את סולם הערכים ואת ראיית העולם שלהם! אל תיתן לחליפות המגוהצות ולאנגלית המשובחת להטעות אותך. הראש נשאר ימי-ביניימי ובלתי נתפס להיגיון המערבי. אבל גם לצד היהודי יש תנאים. לא נשפוט את התוכנית בטרם ראינוה, אולם כמו שאתה דוגל ב-"America First", כך לא ניתן לגרוע אפילו סנטימטר מנחלת אבותינו בירושלים וביהודה ושומרון. על אוטונומיה לערבים באזורים A ו-B אפשר לדבר, על ריבונות - לעולם לא! והיכן עובר הגבול בין 'שלטון בית' לריבונות? אותו התווה פרשן ישראלי מן השמאל הקיצוני הדוגל בוויתורים דווקא, שלום ירושלמי שמו (מקור ראשון, 21.6.19): "הפלשתינים ייאלצו לוותר על השאיפות הלאומיות שלהם..." ובמלים אחרות: בגדה המערבית של הירדן יכול הפרט הערבי ליהנות מכל זכויות האדם חוץ מהגשמת שאיפותיו הלאומיות, אם יש לו כאלה. פיסת האדמה הצרה שבין הירדן לים נועדה לבית הלאומי של היהודים בלבד. למה? והאם זה צודק? קצת היסטוריה: הכל התחיל במכתב של שר החוץ הבריטי בלפור מ-2.11.1917, בו נאמר שממשלתו "רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתין" ("פלשתין" קראו לכל השטח מן הים התיכון עד לגבול עירק, משתי גדות הירדן).

"עדה"

על הערבים תושבי "פלשתין" נאמר ב'הצהרת בלפור' - "...שום דבר לא ייעשה העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של העדות הלא-יהודיות בפלשתין.." ערביי הארץ הוגדרו כ"עדה" שבניה זכאים לזכויות אזרחיות ודתיות ורק ליהודים ניתן מעמד של "עם", בעל זכות ל"בית לאומי". מדוע? מפני שאותה שעה הערבים בעצמם טרם המציאו את "העם הפלשתיני". זה קרה רק כעבור כמה שנים, מתוך רצון להעמיד מול הבית הלאומי היהודי "בית לאומי" משלהם. המסמך המחייב מבחינת החוק הבינלאומי הוא "המנדט", כתב-המינוי בו הטיל חבר הלאומים על בריטניה את התפקיד "לנהל את הטריטוריה של פלשתין". לתוך כתב המנדט הועתקה "הצהרת בלפור" וגם בו מתייחסים לערבים המקומיים כאל "עדה", בעוד אשר כלפי היהודים חויבה בריטניה - "ליצור בארץ תנאים פוליטיים, מנהליים וכלכליים כאלה, שיבטיחו את הקמת הבית הלאומי היהודי" (סעיף 2). מה הניע את חבר הלאומים להעניק ליהודים "העדפה מתקנת" כזאת? דבר זה מוסבר במבוא לכתב המנדט, כך: "בזאת ניתנה הכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלשתין וליסודות להקמה מ ח ד ש של ביתם הלאומי באותה הארץ". ברור שגם ב-24 ליולי 1922, יום אישור המנדט, אי-אפשר היה לדבר על קשר היסטורי של העם הפלשתיני לארץ ישראל, כי שם מעולם לא שמעו על 'פלשתין' ואת עצמם ראו כבני האומה הערבית, תושבי דרום-סוריה (א-שאם).

ההגיון מחייב

ובכל זאת, ערביי א"י לא קופחו. עוד בספטמבר של אותה השנה, 1922, חילקו הבריטים את הארץ לשני חלקים בלתי שווים: 24% מן השטח - מהים התיכון לנהר הירדן - השאירו לבית הלאומי היהודי ואת כל עבר הירדן, 76% מ"פלשתין", סגרו בפני היהודים ומסרו לערבים. איזה ערבים? הואיל ועמים לא היו שם, רק שבטים, המציאו פתרון: הם תגמלו את המשפחה ההאשמית שלחמה לצדם במלחמת העולם וגורשה מחצי האי ערב על-ידי הסעודים בהמלכת ראש המשפחה, פייסל, על עירק והאח הצעיר, עבדאללה, על עבר הירדן, שנקראה מעתה "האמירות ההאשמית של עבר הירדן". בינתיים הכריזו הערבים שממערב לירדן, בשטח שנשאר ל"בית הלאומי היהודי", שהם "העם הפלשתיני" וההיגיון מחייב שהכרזה זו חלה גם על ערביי מזרח-הירדן, שבשנת 1946 קבלו עצמאות והפכו לממלכה וב-1948 כבשו וסיפחו אליהם עוד 'פלשתינים', את ערביי ירושלים ויו"ש. אם תשאלו 70-80% מתושבי ממלכת ירדן, יאמרו לכם שהם "פלשתינים". המלך עבדאללה הכריז לא פעם שתושבי שתי הגדות הם "עם אחד", כלומר - פלשתינים, ובהתאם לכך העניק לתושבי ירושלים ויו'ש אזרחות (שנשללה רק ב-1988). אפילו מזכיר האמירות, בריטי בשם סר אלק קירקברייד, האיש שניהל את העניינים מאחורי הקלעים, כתב: "עבר הירדן נועדה לשמש כרזרבה קרקעית ליישוב-מחדש של ערבים, כאשר הבית הלאומי ליהודים... ייהפך לעובדה מוגמרת". רזרבה בשביל איזה ערבים, אם לא בשביל 'הפלשתינים'? או שמא נאמר שפלשתיני, ברגע חצייתו את הירדן, מיד הופך להיות "ירדני"?! בלוף ירדני על גבי בלוף פלשתיני? אלא, חלום "שתי מדינות לשני עמים" כבר הוגשם על-ידי הבריטים עוד ב-1922, ועל חשבון רוב השטח שנועד לבית הלאומי היהודי. שם ורק שם היו אמורות לבוא על סיפוקן "השאיפות הלאומיות" הפלשתיניות. "דיל" הוגן, כב' הנשיא, אינו צריך לספק את השאיפות הלאומיות הפלשתיניות על חשבון היהודים פעמיים: פעם בארץ ישראל המזרחית תחת דגל "ירדני" ופעם על 90% משטח יו'ש תחת דגל "פלשתיני". ואשר לתוכניתך המדינית: מקבלים את רעיון האוטונומיה (שלטון בית) לערבים, אולם בכפוף לריבונות-על ישראלית. ריבונות ארצישראלית משלהם כבר נתנו להם בעבר הירדן, ולא חשוב איזה שם יקראו לה - 'ירדנית' או 'פלשתינית'.