תחילתה של הפרשה במוצאי שבת 14.2.1953. משפחת לוין, התגוררה בשכונת נווה יהושע ברמת גן. לטענת האם, היא ביקשה מבתה רוחל'ה, שעוד לא מלאו לה 5 שנים, לקרוא לאב המשפחה, אשר שהה אצל מכר בסמוך לביתם. היה זה יום חורפי וקריר הילדה יצאה את הבית כשהיא לבושה במעיל בצבע אדום. כשלא שבה הביתה החלו בני משפחה מודאגים בסיוע שכנים לחפש אחריה. בסביבות השעה חצות לאחר שלא נמצאה, הוגשה תלונה על העדרה למשטרת רמת גן.
זו הגיעה למקום ותוך זמן קצר התארגן כוח משטרתי ונחל החלו לסרוק לאור זרקורים שטחים הסמוכים לשכונה. השוטרים צפרו בצפירות ואף ירו באוויר כדי להבריח להקות תנים ושועלים ששכנו באותן שנים באזור. מאות שוטרים ומתנדבים בסיוע גששים וכלבי גישוש חיפשו אותה במשך יומיים אולם לא נמצאה. כלבי הגישוש עצרו במרחק של כ-200 מטרים מבית המשפחה. אל כוחות המחפשים הצטרפו בהמשך כ-150 שוטרים שהובאו מבסיסם בשפרעם וכמה עשרות תלמידים מסמינר אפעל שנמצא לא רחוק משכונת נווה יהושע ויחידות של חיילים. החיפושים נמשכו יומיים אולם הילדה לא נמצאה.
מציאת גופת הילדה
ביום ב' 16 בפברואר 1953 - היום השלישי לחיפושים, בסביבות השעה 4 אחר-הצהריים הבחין טייס מטוס סיור צבאי שהשתתף בחיפושים בבד-בגד אדום מונח על שיח צבר, הוא דיווח על כך לכוחות המחפשים. אלה הגיעו למקום. התברר כי הבד בצבע האדום היה מעילה של הילדה. בקרבת המקום התגלתה גופתה של הילדה ועל גופתה סימני אלימות קשים. קצין משטרה סיפר לעיתונאים כי הילדה עברה התעללות אכזרית וותיקי קצינים ושוטרים חרף ניסיונם התקשו לעמוד מול מראה גופת הילדה הקטנה שעוד לא מלאו לה חמש שנים.
גששים בלווית כלבים הוזעקו למקום הימצאות הגופה בניסיון להתחקות אחר עקבות הרוצח או הרוצחים. למקום הוזעק רופא פתולוג ד"ר ח. לוונטל שקבע שמותה של הילדה נגרם על-ידי מכות של מכשיר כבד בגולגולתה.
ליד גופת הילדה התגלו עקבות - סימני צמיגי גלגלי אופניים. בקרבת הגופה התגלה מפתח שוודי מחורץ ולהערכת החוקרים באמצעותו היכה הרוצח את הילדה בגולגולתה דבר שגרם למותה. בבדיקה פתולוגית בבית חולים הדסה נקבע כי הילדה נאנסה טרם הירצחה. על-פי סימני האלימות הקשים שנמצאו על גופת הילדה העריכו חוקרי המשטרה כי הרוצח הוא אדם פסיכופט המעורער בנפשו. אל מקום מציאת הגופה הגיעו הלל ויעקב לוין שני אחיו של האב השכול - אביה של רוחלה הקטנה. הילדה תוארה בעיתונות כבעלת שערות בלונדיניות וגובהה כ-70 ס"מ. באחד העיתונים מדווח כי סבה של הילדה שנרצחה, הוא מנחם יצחק (אלתר) לוין שהיה ממייסדי שכונת נחלת גנים, ראש הוועד המקומי שלה ומוכתר המקום במשך שנים רבות. על שמו נקרא רחוב " מנחם-יצחק" בעיר רמת-גן. בשעות הערב עצרה המשטרה צעיר בן 18 ממעברת חירייה הסמוכה למקום הפשע שידוע כ"אדם מעורער בנפשו" אולם לאחר חקירה שוחרר.
חקירת הרצח
דבר רצח הילדה ואינוסה פורסם באמצעי התקשורת וזעזע את המדינה הצעירה שזה לא מכבר הוקמה. יצוין כי רצח ילדים באותן שנים בארץ היה אירוע חריג ביותר ולא נתפס. הידיעה כי רוצח פסיכופט של ילדים מתהלך חופשי התפשטה חיש מהר ברחבי הארץ והתלוו אליה מסע שמועות על ניסיונות של התקפות על ילדים. הדבר עורר בהלה ופחד באותה עת בקרב הורים וילדים. הורים מבוהלים הגיעו לתחנות משטרה ודיווחו כי ילדיהם סיפרו להם כי פגשו באדם מבוגר והוא הציע להם הצעות "מחשידות".
הורי ילד בגיל 8-7 מבית הספר בכפר אז"ר דיווחו למשטרה כי במוצאי שבת ביום בו נעלמה הילדה רחל לוין פגש בנם כשרכב על אופניו מקיבוץ אפעל לשכונה סמוכה באדם מבוגר רוכב אופניים שניסה לפתות אותו ללכת איתו לקולנוע. הילד סירב. מאחר במקום מציאת גופת הילדה התגלו עקבות סימני צמיגי אופניים חשדה המשטרה כי אולי ייתכן שהאיש המבוגר שפגש הילד קשור לרצח. הילד נקרא לזהות במסדר זיהוי את רוכב האופניים שניסה לפתותו לבא עימו לקולנוע. הוצגו בפניו מספר חשודים אולם הילד לא זיהה מבניהם את האיש. המשטרה החלה זמן קצר לאחר גילו הגופה בגל מעצרים וחקירות של עשרות חשודים. חלק מהחשודים התגוררו במעברת חירייה ששכנה בסמוך למקום הפשע.
מעצרו של בן ציון סמוכה
יום לאחר מציאת הגופה ב-17 בפברואר 1953 דיווח תושב תל אביב כי הבחין באדם תימהוני המשוטט בצורה מוזרה בבית הקברות בשיח' מוניס בצפון תל אביב. שוטרים שנשלחו למקום עצרו לחקירה את האיש, אדם בשם בן ציון סמוכה, בן 36, עולה חדש מעירק שהתגורר-שהה באחד הכוכים בבית הקברות. האיש הוגדר על-ידי המשטרה ובעיתונות כ"אדם תימהוני ולא שפוי".
לטענת המשטרה נמצא עליו כתם הדומה לדם ושערה בלונדית שדומה לזו של הילדה רחל לוין. האיש הובא בפני שופט וזה הורה על מעצרו ל15 יום אולם מהר מאוד התברר בבדיקה כי השערה שייכת לכלב וכי לאיש בן ציון סמוכה אין כל קשר לפרשת הרצח. האיש שוחרר ללא ערבות. לאחר שהיה במעצר כחודש. בהמלצת רופאים שאבחנו את מצבו הוא אושפז בבי"ח לחולי נפש, וללא ספק נעשה לו עוול גדול.
המשטרה הייתה בלחץ מצד הציבור למצא את רוצח הילדה בכל מחיר ויתכן כי מהרה לחקור ולעצור חשודים כדי להרגיע את הציבור.
מעצרו והרשעתו ברצח של ויקטור מיזאן
במאי 1953 הובא בפני שופט השלום הראשי בירושלים ויקטור מיזאן בן 33, עולה חדש ממצרים ממעברת "מחנה ישראל" ליד לוד. ויקטור עלה ממצריים בשנת 1949 נשא אישה, עבד תקופה מסוימת בקיבוץ עין גב ואחר כך במפעל אלקו ברמת גן. האיש תואר על-ידי עיתונאים "צנום ונמוך קומה". אולם בית המשפט היה מלא מפה לפה. את כתב האשמה הקריא היועץ המשפטי לממשלה ד"ר
חיים כהן. בכתב האשמה נאמר בין השאר: "הנאשם ויקטור מיזאן הרג בזדון ביום 14.2.53 באדמת חיריה שליד כביש פ"ת לוד את הילדה רחל לוין תוך כדי ביצוע פשע דהיינו אונס הילדה".
כיצד הגיעה המשטרה אל ויקטור מיזאן? בחודש פברואר 1953 אושפז ויקטור בבית חולים לחולי נפש בירושלים. במהלך השיחות עם רופאיו מלמל דברים הקשורים לרצח והתוודה, כך לטענת המשטרה, כי רצח את הילדה רחל לוין ו"גילה נכונות להוביל את הרופאים למקום המעשה". לטענת המשטרה יצא החשוד עם רופאיו לבושים אזרחית למקום הפשע ושם הצביע על המקום שבו חטף את הפעוטה ועל המקום שבו ביצע את הפשע. בינתיים פשטה המשטרה על בית החשוד ומצאה את אופניו אשר סימני גלגליהם התאמו לאלה שנמצאו במקום הפשע. זו גרסת המשטרה.
אשתו של וקטור טענה כי ביום מוצאי שבת בו נעלמה הילדה היה בעלה בבית כל הזמן. לך תדע מה האמת. כאמור, ליד הגופה התגלה מפתח שוודי ובו שלושה חריצים. לטענת המשטרה ערכה חיפושים נרחבים וחקירות בין בתי מלאכה בכל האזור וקבעה כי המפתח השוודי שנמצא בקרבת גופת הילדה שנרצחה שייך לבית מלאכה ברמת גן בו עבד בעבר החשוד.
המשפט נמשך כשנתיים. ביום שני 27 ביוני 1955 פסק בית המשפט דינו של הנאשם ויקטור מיזאן הרשיעו ברצח ואינוס הילדה וגזר עליו מאסר עולם. באמצעות באי-כוחו ערער ויקטור לבית המשפט העליון בטענה של אי-שפיות.
בית המשפט העליון נדרש בעקבות ערעורו זה לדון בסוגיה העקרונית - האם עדות של חולה נפש קבילה? והאם הנאשם ביצע את הרצח תוך דחף שאינו בר כיבוש?
לבסוף פסק בית משפט העליון בהרכב של חמישה שופטים כי המורשע ברצח הילדה ויקטור מיזאן אינו בר עונשין מאחר שביצע מעשהו תוך דחף שאינו בר כיבוש ודן את ויקטור לאשפוז כפוי במוסד פסיכיאטרי ממנו השתחרר ב-1964.
לא מכבר נחנכה בגינת שכונת נווה יהושע ברמת גן, פינת משחקים על שם הילדה רחל לוין.
