לפני העדה האתיופית נפתחות שתי דרכים; יש לפניה שני אופקים: דרך אחת - תוך טיפוח המסכנות, מלינה וקיטורים על אפליה בגלל צבע עורם לדרוש לעצמם יחס מיוחד; בנוסף להטבות והסיוע המיוחד והאפליה המתקנת שכבר קיימים - לדרוש הטבות נוספות, מכסות, הקלות.
הדרך השנייה - להתאמץ, לממש במלואן ההטבות שכבר הוקצו להם ולהגיע למצב שבדור שני ושלישי יסגרו הפערים. להשתלב בחברה כשווים בין שווים, לא הודות למסכות והקלות אלא בזכות לימודים ומאמץ להפוך - לרופאים שחולים עומדים בתור אליהם, למדענים העושים גילויים, לפוליטיקאים הנהנים מאמונם של הבוחרים, לעורכי דין את שירותם שוחרים בגלל הידע שלהם, אלופים בצבא וניצבים במשטרה שמחלקים הוראות לפקודים עם כל גווני עור.
הרושם שנוצר בינתיים הוא שבני העדה האתיופית, לפחות פרנסי ומנהיגי העדה, בחרו בדרך הראשונה, תוך עידוד מצדה של התקשורת הפוסט-ציונית אשר במהומות האלה רואה גורם מערער את יציבותה של המדינה היהודית, ומזיק לתדמיתה בעיניי הקהילה הבינלאומית המחפשת עילה פעם נוספת להאשים את ישראל.
הדרך הראשונה אכן עשויה להביא תועלת - אך מפוקפקת ביותר. זאת הדרך אותה בחרו האפרו-אמריקנים בארה"ב. הם לחמו על הזכויות שלהם, הם השיגו עבורם מכסות, משרות במוסדות המדינה ובאקדמיה בזכות מוצאם, הם כבר מגלמים רוב דמויות מרכזיות בסרטים וסדרות, כולל דמותו של אלוהים עצמו. מקרבם אפילו יצא נשיא המדינה - אך העדה בכלולתה לא התקדמה בהרבה, לא חיה טוב יותר.
לצערנו הרב העדה האתיופית שפותתה בעזרת שירת הסירנות של התקשורת הפוסט-ציונית, מנוצלת למטרות זרות לה לגמרי. העדה במחאות האלימות מכניסה את עצמה למעגל הקסמים. המהומות וההפגנות האלימות יוצרות במשטרה הרתעה במגע עם בני העדה, הצעירים מבני העדה מצדם מגיעים למסקנה מוטעה שלהם מותר להתנהג בדרך לא אחראית, שיש להם יותר חופש לחצות גבולות המותר, ובאופן טבעי זה מביא לתקריות רבות, ריבוי קורבנות ולמעגל מהומות חדש וחוזר חלילה. כל זה גם משניא את העדה (המקסימה והמכובדת בעיניי) על מגזרים אחרים.
אני תוהה: האם קיים מנהיג אתיופי אחד, אשר בימים הטעונים האלה פנה לבני עדתו לא כדי להלהיב אותם עוד יותר, לא כדי להניע אותם לצאת להפגנות אלימות וסגירת כבישים, שבירת חלונות ושריפת מכוניות - אלא כדי לקרוא להם להסתכל במבט ביקורתי יותר על התנהגותם היום-יומית שלהם עצמם, לנסות ולהשתנות? האם היה דובר אחד, הוגה דעות, פרנס, פוליטיקאי או פובליציסט מבני העדה - אשר קרא לצעירים לא לזרוק יותר אבנים אל בני אדם גם אם הם לא מוצאים חן בעיניהם (כרגע כתבת ברשת ב' דיווחה שעל צווארו של השוטר היורה יש סימנים של פגיעת אבן)?
לפני 9 שנים בקרב ה'רוסים' בארץ אחרי איזה תקרית בו השוטרים לכאורה הפעילו כוח לא מידתי כלפי צעיר 'רוסי', פרץ ויכוח על היחס המפלה מצידה של המשטרה ליוצאי ברה"מ. (אז שר המשטרה היה דווקא נציג המפלגה ה'רוסית' - צחוק הגורל). עבדכם הנאמן פרסם באחד האתרים החשובים בארץ בשפה הרוסית מאמר ובו - קריאה ל'רוסים' לבדוק גם את עצמנו. הבאתי דוגמאות של חיכוך בין צעירים למשטרה וכתבתי:
'אין ספק, קיים יחס מפלה של השוטרים לדוברי הרוסית. תמיד יש סטראוטיפים וסטיגמות. במיוחד כלפי האנשים עם מבטא כבד. דרושה עבודה משותפת של אנשי הרוח מהמגזר שלנו לבין הנהלת המשטרה, כדי להתגבר על הדעות הקדומות. אין מקום לליבוי יצרים, לשיסוי וקריאות לצאת לרחובות כדי למצוא פופולריות בקרב העדה.
עלינו לאמץ התנהגות נכונה במגע עם נציג החוק, כתבתי לפני 9 שנים. למשל, לא לארגן בדירה מסיבות רעשניות אל תוך הלילה, כדי השכן לא יזעיק ניידת ושוטר לא ישים על ידיכם אזיקים תוך הפרת זכויותיכם. ממליץ אני לא להתיישב מול ההגה במכונית כשאתה משולל רישיון נהיגה, גם אם המנוע כבוי, כדי שלא ייווצר אצל שוטר רושם מתעה. אל תיצרו מצב של דו-משמעותיות - כי אצל גורמי האכיפה באופן טבעי יכולים להתעורר חשדות סבירים ומבוססים.
גם כאשר השוטר עצר אתכם ללא צידוק - אסור להתנגד. תענו לשאלות בכנות, לא להיאבק, לא לירוק, לבעוט, לקלל. אם אתם חפים מפשע - יבדקו, ישחררו.
כשקטין בזמן פלישה לבית עם חשודים שולף מול שוטר אקדח צעצוע, הוא יוצר מצב דו-משמעי עסלי - ואם השוטר ירה בו - אז דמו של הקטין בראשו של הקטין. לא ליצור מצב דו-משמעי פירושו לא להתלוצץ עם הדיילת במטוס בנושא פצצות וחטיפות. אותך יורידו מהטיסה, ישימו במעצר של יממה ויטילו אליך קנס - על עיקוב הטיסה. ולא יהיה בליבי טיפה של רחמים כלפיך.
בחברה החופשית אזרח שומר חוק משתף פעולה עם רשויות החוק ולא משחק איתם במחבואים. חברה חופשית מתאפיינת בכך שמי שלא מרוצה מזה תמיד יכול לעבור לחברה רודנית".
חייב להודות שלא מעט מהטענות שלי במאמר ההוא עוררו גל של מחאות - אבל היו גם לא מעט כאלה שהסכימו איתי. ומה עם מנהיגי העדה האתיופית? האם הם באמת דואגים לבנים שלהם - או רואים באירועים הזדמנות פז לככב בכלי תקשורת?
