בשבוע שעבר כתבנו כאן את המשפטים הבאים: "אין שום ספק לגבי השלב הבא. כלומר ברור לנו שבקרוב מאוד נזכה לראות במו עינינו את התגשמות נבואת הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו". לכאורה מדובר באופטימיות חסרת בסיס, בטח אם מאזינים לרואי השחורות המקצועיים, לאלה שחושבים שתפקידם הוא לחשוף בפנינו את כל מה שרע לדעתם, כולל תחזיות לעתיד מפחיד. לא נתווכח על השאלה אם באמת כל כך רע אצלנו כפי שהם טוענים או שהם משליכים על המציאות את הרוע השוכן בקרבם, רק ננסה להבין מפרשת השבוע לאן באמת אנחנו הולכים, לאן העולם הולך, האם לעתיד טוב יותר או שמא לאפוקליפסה עכשיו ח"ו.
ובכן, התורה אומרת מראש כי היעד הסופי הוא עולם מתוקן, מושלם. היא גם אומרת שבדרך יהיו קשיים לא פשוטים ואפילו נפילות קשות, אבל אין שום ספק לגבי היעד הסופי. האמת היא שכבר בהתבוננות קלה ניתן לראות בתורה עצמה את ההתפתחות החיובית; זה מתחיל בעולם מושלם (בראשית א): [א] בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. [לא] וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד... אלא שמיד באה התוספת, ההנחיה (פרק ב): [ג] וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת. אלקים ברא והאדם נדרש לעשות, לשכלל את הבריאה בהתאם להנחיות שקבע הבורא. וכאן באה הנפילה בחטא עץ הדעת ואחריה ברצח של הבל בידי קין.
ההדרדרות נמשכה עד לשפל מוחלט, ניתוק מלא של הנבראים מהבורא, עד שבא אברהם אבינו והחל תהליך של תיקון. והתהליך הזה הולך ונמשך. בדרך היו נפילות, גם קשות. שיעבוד מצרים למשל נראה בלתי הפיך אבל הקב"ה הוציא אותנו משם. אחר כך ארבעים שנה במדבר שוב ושוב תלונות ועונשים. מן הסתם במבט מן הצד זה נראה חסר תקנה אבל המשכנו להתקדם ולהשתפר לקראת הכניסה לארץ המובטחת. פרשת השבוע מספרת על משהו שקרה בשנה האחרונה במדבר, משהו שאף אחד מבני ישראל לא ידע שהוא קורה. מלך מואב נלחץ מקרבתם של בני ישראל, חשש שיכבשו את ארצו כמו שכבשו את הגלעד והבשן. לכן הוא שכר את בלעם הנביא כדי שיקלל את בני ישראל.
ועליך יזרח ה'
אי-אפשר לנצח אותם במלחמה פיזית אז מנסים לפגוע בהם בדרך מיסטית. בלעם הוא הכתובת לעניין הזה, יצא לו שם ביכולות הרוחניות שלו. והוא רוצה מאוד לקלל, רוצה יותר מבלק שרק ביקש להרחיק מעצמו את הסכנה, והוא מתייצב אצל בלק. אבל זה לא הולך, הקב"ה אינו מאפשר לו לקלל ומאלץ אותו לומר דברים הפוכים ממה שרצה. ובלעם מדבר (במדבר כג): [ח] מָה אֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵל; וּמָה אֶזְעֹם, לֹא זָעַם ה'. וכאן הוא משמיע תחזית מדהימה: ...הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב; העם הזה, עם הנוודים שרק לא מזמן נחלץ מעבדות, גורלו שונה מגורל כל העמים שנמוגים אל תוך ערפילי ההיסטוריה, העם הזה הוא לבדו יִשְׁכֹּן. תחזית כזאת ביחס לעם שנודד במדבר ארבעים שנה, נשמע מופרך.
בלק נלחץ: מֶה עָשִׂיתָ לִי: לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ. אבל לבלעם אין ברירה, זה מה שה' שם בפיו. והוא ממשיך בנבואות מדהימות עד שחז"ל אומרים שברכותיו לעם ישראל הן הנעלות ביותר, נעלות אפילו מאלה של נביאי ישראל. לעניין הזה יש הסברים שלא נוכל להיכנס אליהם כאן ועכשיו. אותנו מעניינת העובדה שהוא משמיע את נבואותיו ברכותיו בזמן שמצבו של עם ישראל אינו מזהיר, הוא אפילו עוד לא התנחל בארצו. בדרך כלל יש נטייה לחשוב שהמצב הנוכחי יימשך, שהמחר יהיה דומה להיום, שמה שקורה עם כולם יקרה גם איתי, אבל מפרשת בלעם אנחנו לומדים משהו אחר לגמרי, לומדים שהכיוון הוא חיובי ולא משנה מה המצב כעת. והנה הנבואה הכי נוגעת לנו (פרק כג):
[יז] אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב; דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב, וְקַרְקַר כָּל-בְּנֵי-שֵׁת. [יח] וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה, וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר--אֹיְבָיו; וְיִשְׂרָאֵל, עֹשֶׂה חָיִל. הנבואה הזאת נוגעת לנו כי היא מתגשמת לעינינו. לאורך כל ההיסטוריה היינו שנואים ונרדפים כידוע, והנה בא בלעם וצופה שעמים רבים יחזרו אחרינו כי ישראל עֹשֶׂה חָיִל. הייתה תקופה דומה בימי דוד המלך ואכן הרמב"ם אומר שכאן בלעם מתנבא על דוד ועל משיח בן דוד, דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, זה דוד וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, זה המלך המשיח. אז באמת לא משנה באיזו דרך יתפתחו העניינים הפוליטיים, מה שברור הוא שאנחנו זוכים לראות בהתחלת התגשמות ייעודי הגאולה האמיתית והשלמה. צריכים רק לפקוח את העיניים.
