למה מיפו עד אגריפס? כי זהו תחום הרחובות של שוק מחנה יהודה, שהפך משוק רגיל למוקד לתיירים מכל הארץ ומחו"ל. בנוסף לרחוב הראשי שבו, הנראה יותר כמוזאון לכל המעדנים, הפירות, הירקות וכל מה שמענג את החיך, והמחירים בהתאם, העין אינה שבעה מהמראה הנקי, המוקפד והמצודד בצבעוניותו של הרחוב כולו. וכל זה אמור לגבי משך היום. בלילות - פושט השוק את צורתו, החנויות והדוכנים נסגרים, ושפע המסעדות ובתי הקפה מולכים על השוק. ברים מסוימים, מסעדות ובתי קפה, כמו דוויני הקטנטן או קפה דה פארי בעל החצר המתאימה להופעות - שהיה בתחילת המאה שעברה קזינו ובית בושת נודע לחיילים האנגליים - הופכים למוקד הפעילות של אמנים המופיעים בתוכם - על דלפקי הברים, מסביב ובתוך. מזה 6 שנים מתחבר השוק ללהקות מחול עכשווי, ביוזמת קבוצת המחול ק.ט.מ.ו.ן, והשנה מתעשר השוק במסגרת הפסטיבל "מיפו עד אגריפס" באירועים של חיבור בין השפים הנודעים לרקדנים הכה מקוריים. הקהל יוכל לרכוש בתשלום כרטיס משולב לחלק מהמופעים עם ארוחה במסעדות מדרגות שונות, ובכך ליהנות את העין, האוזן והחיך במידה שווה. החוויה הקולינרית כרוכה בתשלום, וחלק מהמופעים יהיו חינמיים לקהל הברים. את להקת המחול "קטמון"אלעד שכטר, והוא אף מנהל הפרויקט של פסטיבל "מיפו עד אגריפס" כשלצידו המנהלת האמנותית הכוריאוגרפית סופיה קרנץ. כשפוגשים את האיש המקרין כזו חביבות, ידע ונוכחות מרשימה, ניתן להבין מדוע הפרויקט של הפסטיבל ירכוש לבבות כה רבים. פרויקט שיחבר את קהל בעלי החיך הטוב למחול העכשווי, גם אם אינו מכיר אותו דיו. החיבור הזה יעשיר את החוויה, ויעזור להעניק קול חדש לקהל הירושלמי. מקום מושבה של קבוצת קטמון הוא בבית אליאנס שהוקם בסוף המאה ה-19, ומצוי לצידי השוק, ומשמש מרכז תרבותי לאמנים מכל הסוגים - מוזיקה, אמנות פלסטית ומחול - ולקבוצות מרחבי הארץ ומהעולם כולו. בבנין העתיק שנשמרה צורתו, לא כמו בניין בי"ס אליאנס בנוה צדק, יוצרים מדי יום 200 אמנים שונים. זאת, הודות לתרומה הראשונה שהעניק ניר ברקת כשהיה עדיין איש עסקים, וגרם לחברה שרכשה את האתר למטרת בנייני מגורים בעתיד, להעניק אותו חינם לקבוצת "רוח חדשה" למשך חמש שנים. מתוכן עברו כבר שנתיים. מפעים לבקר בבנין הרוחש יצירה בכל חדר וחדר שלו. וכשאומרים חדר - אין הכוונה ל-4 על 4 בגובה 2 מ׳ שבעים או פחות. גודל החדרים הוא כאולמות, וגובהם כ-4 וחצי מטר, מה שמזכיר את בניין PS1 בקוינס בניו-יורק, שהפך מבית ספר לשלוחה של מומא ומרכז תרבויות. מדהים מה שמתרחש בבית אליאנס מבחינה אמנותית. כשהיפה מכל בו, היא חצר הפאטיו הגדולה שתוחמים אותה מארבע צידיה ארבעת חלקי הבניין המלבני, והחצר מצויה תחת כיפת השמיים. בה נערכות הן החזרות להופעות מוסיקליות, והן מופעי המחול שיערכו בתקופת הפסטיבל. הקירות העתיקים במעברים ובמדרגות עוטים ציורי קיר יפהפיים, המענגים את עין הצופה. כך שכל זמן שהבניין קיים, וטרם עבר שיפוץ לשימור, הוא מהווה פיסת יצירה אמנותית בפני עצמו. בפסטיבל שיתקיים בין ה-4-1 בספטמבר, יתקימו ה"DINNER &SHOW" בתשלום ובהזמנה מראש. ישתתפו בו בין היתר מסעדת רחמו הוותיקה, מסעדת "האטלייה" של טלי פרידמן, המתמחה במעדנים, מסעדת "הדקל 3" ועוד. מופעי החינם יתרחשו בבית הקפה POWER COFFEE WORKS שהקים ברנדון טרייגר שעלה מדרום אפריקה, בחלל מקורה בבנין עתיק; בבר פרדי למון, ועוד. קבוצת "רוח חדשה" ולהקת קטמון שמקום מושבה הוא בבית אליאנס, יוצקת באמת רוח חדשה במשב הרוח האמנותי שלה, המגשים את החזון של הקבוצה להנגיש את האמנויות לקהל הרחב. בכך היא מהווה מעין חוד החנית לפעילות התרבותית הפעילה בבנין, המעורבת באמנים ממיגזרים שונים, וכמו-כן גם את להקת "ANIMAL TRISTE" מקנדה, ומעשירה את העיר היפה בארץ ובעולם. העיר שהנביאים ניבאו שיום יבוא, ומכל קצוות העולם יבואו אליה להשכיל.