בבוקרו של יום ג' 21 בנובמבר 1967 בסביבות השעה 8:15, המריא מנמל התעופה באדיס אבבה מטוס "ססנה" שכור בעל 4 מושבים השייך לחברת "אתיופיאן איירליינס". על המטוס היו שלושה איש: שגריר ישראל באתיופיה האלוף חיים בן דוד, גרשון לוי מומחה ישראלי לחקלאות, עובד ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, בוגר "מקווה ישראל" וטייס המטוס, צרפתי כבן 30 מעובדי חברת התעופה הלאומית האתיופית. חיים בן דוד וגרשון לוי (מופיע בעיתונות גם בשם גרשון לוין?) היו בדרכם לביקור בחווה חקלאית באזור אבאש, מזרחית מאדיס אבבה, שנוסדה על-ידי מומחים ישראלים. המטוס היה אמור להגיע ולנחות בשדה תעופה באזור עמק אוואש כעבור כ-45 דקות. היה זה יום גשום עם עננות רבה. זמן קצר לאחר ההמראה התאונן הטייס כי בשל העננות הכבדה קיימת ראות לקויה ומאחר שמסלול הטיסה עובר מעל שטח הררי קיימת סכנה לבטיחות המטוס ונוסעיו והודיע לשני הנוסעים בן דוד וגרשון לוי כי החליט לבצע נחיתת אונס בשטח ולהמתין עד שהראות תשתפר. בן דוד וגרשון לוי הציעו לחזור לאדיס אבבה אולם הטייס הסביר כי הטיסה חזרה עוברת גם היא דרך שטח הררי. המטוס חג בגובה נמוך מספר דקות והטייס איתר שטח מתאים לנחיתה, ונחת לבסוף נחיתת אונס בשדה בור, כמה עשרות ק"מ מערבית לאדיס אבבה. נחיתת האונס הייתה בשליטה וללא תקלות. שלושת הנוסעים ירדו מהמטוס. ובשל הגשם שהחל לרדת נאלצו לחזור למטוס ושהו בו שעה ארוכה עד שהגשם פסק. תוך זמן קצר הגיעו למקום כפריים ילידים בני שבטים באזור - גברים, נשים וילדים, שהתגודדו נפעמים סביב המטוס. גרשון לוי, מניצולי התאונה, מספר כי הילידים חששו להתקרב למטוס, סביר להניח כי רובם לא ראו מטוס מימיהם. אט אט קרבו למטוס מיששו אותו והיו מופתעים מאוד מהאורח הלא שגרתי שנחת עליהם משמיים. בני השבטים הביאו מקלות וכלי עבודה מעץ מבקתות החמר שלהם, וסייעו לאלוף חיים בן דוד, גרשון לוי והטייס הצרפתי להכשיר שטח - מסלול מאולתר להמראה שרוחבו כ-20 מטרים ואורכו כ-400 מטרים (הערכה). הטייס הצרפתי ידע כמה מילים בשפתם של הילידים ונתן להם הוראות. לאחר כמה שעות של עבודה סולקו משטח ההמראה המיועד אבנים, נעקרו שיחים ויושר השטח ככל שניתן.