הקולנוע מגיב לאירועים אקטואליים משמעותיים ומתעד אותם, כך שאפשר להתייחס אליהם ממרחק של זמן . מעניין שגם שנים אח"כ אותם המוטיבים חוזרים על עצמם, על-רקע חברתי דומה, גם אם במקומות אחרים בעולם.
על גזענות ואלימות
התרעומת של העדה האתיופים כלפי החברה הישראלית המפלה אותם לרעה מתפרצת ברגעי משבר וגוררת אלימות קשה. הדמיון בין סרט של ספייק לי לבין מה שקרה בישראל מזדקר ממש לעין.
בסרטו "עשה את הדבר הנכון" (1989) מביא ספייק לי תמונת מצב של שכונה אמריקנית מעורבת - שחורים ואיטלקים - בברוקלין, ביום קיץ חם במיוחד. החיים בצוותא מתנהלים, לכאורה, בשלום, והפיצרייה של סאל האיטלקי מספקת עבודה גם למוקי (משחק: ספייק לי), צעיר שחור אב לילד קטן, שלא ממלא את חובותיו לילד כראוי. ברגע של זחיחות מוח, בהתפרצות של אלימות, מיקי שובר את הוויטרינה של מעסיקו האיטלקי, וכך נפרצות חומות השתיקה והחשדנות מסביב והאלימות חוצה גבולות. הפיצרייה נשרפת כליל ובעליה מבכה את אובדן עמלו, "בניתי את העסק בשתי ידיים, נתתי לך עבודה, למה זה מגיע לי"? הוא מתריס בפני מוקי. אבל מוקי רק דורש את התשלום המגיע לו על מספר הימים שעבד אצלו. והוא מקבל.
עד כאן סיפור המעשה. אבל ספייק לי חותם את הסרט בציטוטים מד"ר מרטין לותר קינג ומלקולם X, מה שמעניק לסרט ממד של משל נגד האלימות הרווחת בין הגזעים. "אלימות לעולם אינה מוצדקת, בכל סיטואציה שהיא", טען לותר קינג בציטוט זה.
בסרטו האחרון של ספייק לי "שחור על לבן" משחק בנו של השחקן הוותיק דנזל וושינגטון בתפקיד השוטר השחור שיוזם חקירה נגד תנועת "הקו-קלוקס-קלן" הגזענית, השונאת שחורים ויהודים כאחד. זאת משום שהמשטרה לא טורחת לחקור את פעילותם הגזענית. הסרט מבוסס על מקרה אמיתי שהתרחש בקולורדו ספרינג. שוטר לבן ממוצא יהודי שמודה כי אין לו קשר חזק ליהדות, מתעמת לראשונה עם הגזענות שלהם, גם נגד יהודים. הוא נשלח לחדור לתנועה כאמריקני לבן שמזדהה איתה ומסתכן לעיתים קרובות בחשיפתו כבוגד. הקבוצה שמתכננת פעולה חבלנית נחשפת בסוף והמשטרה עוצרת את מנהיגיה.
הנחיתה על הירח
בימים אלה אנו חוזרים ומתעסקים בנחיתה הראשונה על הירח שאירעה לפני 50 שנה: ב-20 ביולי, 1969, בשעה 22:56 צעד לראשונה אדם על הירח. המילים הראשונות שנאמרו שם על-ידי ניל ארמסטרונג האמריקני, נחקקו בדפי ההיסטוריה: "זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות". ארמסטרונג, יחד עם באז אולדרין ומייקל קולינס הגיעו לירח המרוחק מאיתנו 384,400 ק"מ בממוצע. האנושות לא חזרה עדיין לירח לאחר שהסתיימה תוכנית אפולו של נאסא, סוכנות החלל האמריקנית.
במוזאון הענק של גרנד פלה, פריז, מוצגת כבר כמה חדשים תערוכה מונומנטלית על הירח, וכמובן, נקודת המוצא היא 50 שנה לנחיתה על הירח. משם גולשת התערוכה להתייחסות של האמנות לירח עצמו. הירח מואשם בהצתת רגשות רומנטיים בשירה, במוזיקה ובציור. הדימוי המוביל של התערוכה הוא, איך לא, ציורו הידוע של מארק שאגל הנאהבים והירח דימוי דג. בין יתר האמנים המציגים בציור, בפיסול, בצילום, ובוידאו: מאן ריי, חואן מירו, אוגוסט רודן ועוד.
יש לציין, כמובן, את סרטו הקצר ("14) של במאי הראינוע הצרפתי ג'ורג' מלייס
מסע אל הירח (1902), המבוסס חלקית על ספרו של ז'ול ורן "מהארץ לירח" ושל הרברט ג'ורג' ולס "הראשונים על הירח". זהו סרט המדע הבדיוני הראשון, שכעבור 67 שנה, מתגלה כמציאות מרעישה.
הנחיתה על הירח ופרשת צ'פקווידיק
תיזמון זה של הנחיתה על הירח בזמנה האמיתי נוצל לאירוע אחר לגמרי, ואף השפיע על הפוליטיקה בארה"ב. בערב הנחיתה חזר הסנטור האמריקני טד (אדוורד) קנדי, אחיו של הנשיא הנרצח ג'ון פ. קנדי, מטביעה עם מכוניתו בנהר
צ'פקווידיק. קנדי הצליח לצאת מהמים אבל השאיר שם את מרי ג'ו קופקני, מזכירתו של אחיו בוב קנדי שנסעה עימו, לטבוע בנהר. קנדי טען שניסה להצילה, אבל ההוכחות הראו שדאג להציל את עצמו בלבד, ויש אף שטענו כי ניסה להטביע אותה כדי לכסות על יחסיו עם הבחורה. מקרה כזה עלול היה לסכן את מעמדו כסנטר וכבן למשפחת קנדי המלכותית.
יועציו הרבים ניסו למצוא את הדרך המיטבית להוציאו מ"הברוך" על-ידי הפעלת לחץ כבד על העיתונות לא לפרסם את המקרה ולהתמקד ב
נחיתה על הירח. וזה פעל. הם בינתיים בנו לו נאום הסבר בטלוויזיה, ולמרות השערורייה שהתחוללה עקב כך, קהל המצביעים שלו במדינת מסצ'וסטס השתכנע מדבריו ובחר בטד לעוד כמה כהונות רצופות בסנאט ארה"ב. אבל אירוע זה פגע כנראה בסיכוייו להיבחר לנשיא ארה"ב. הוא הפסיד בבחירות לנשיא היוצא ג'ים קרטר, ולא ניסה יותר להתמודד על הנשיאות.
ב-1994 יצר הבמאי ג'ון אג'נטון סרט דוקומנטרי בשם
'צ'פקווידיק' על הפרשה, וב-2017 יצא סרטו של ג'ון קורן
"צ'פקווידיק" שעסק גם הוא בפרשה זו, מה שמוכיח כי עדיין לא נס ליחה ואולי גם מזהיר את הפוליטיקאים הבאים אחריו שגם אם הצליחו להשתיק עננה שרובצת עליהם, היא רודפת אחריהם ומשפיעה על הקריירה שלהם בהמשך.
חשיפה לעולמם של בעלי צרכים מיוחדים
עם עליית המודעות והחשיפה לבעלי צרכים מיוחדים לאחרונה, אנו עדים למספר סרטים בנושא. מפתיע בכל זאת הדמיון בגורם המניע לעלילה בשני סרטים עכשוויים.
בסרט טעימה מהחיים ארתורו הוא שף מוכשר, אבל בעקבות התנהגות אלימה הוא נאסר, ומשוחרר כשעליו לקיים עבודות שרות. הוא נשלח לתת שיעורי בישול לצעירים עם צרכים מיוחדים, שחיים בהדרכתה של אנה הפסיכולוגית. לחניך גווידו יש אספרגר אבל הוא נחוש להיכנס לעולם הבישול והמסעדנות. המפגש בין שני ההפכים האלו יוצר חברות בלתי אפשרית שתשנה את חייו של ארתורו.
מוטיב דומה להפליא בעלילה משמש בסיס לסרט על מאמן ספורט שאמור להשלים עבודות שרות במקום מאסר ושנשלח לאמן חבורת ילדים על הספקטרום. במהלך עבודתם המשותפת הוא משנה את יחסו לילדים. אך יותר מכל אנו נחשפים בשני סרטים רצופים לעולמם של בעלי הצרכים המיוחדים.
