לחבק. זה בדיוק מה שהרגשתי כשצפיתי באשה שהתפרצה אל בית הקפה, במלוא תגובתה העוצמתית והאינסטינקטיבית ובאחרים שהראו אכפתיות, ולעומתה תחושת הזעם שפשתה בי להעיף סטירה לכל האפאטיים שחלפו ליד שני הילדים על הספסל ועוד כל מגוון קשת הרגשות שעוררה בי התוכנית החשובה הזו. השאלה שתשאל לאחריה, האם לאחר שצפינו בה ננהג אחרת? איני חושבת.
הכל מתחיל ונגמר בחינוך, לא מכתה א'. מגיל ינקות, מההתנהלות בבית, וגם אם איננו חושבים שהינוקא יבין שפתנו, מ'כפת לנו להסביר לו, לספר, לומר ושוב לתאר, כיצד יש לנהוג.
איני מדענית מוח, אך יבוא יום ויוכח שכל מילה שנאמרה לילוד הרך אף ביומו הראשון, נחקקה אי-שם בתא אפרפר ורדרד וצעיר במוחו הרך. שאפו לך אברי גלעד, על שהעלית סוגיה חשובה זו (בין שלל העוולות שאנו עדים להן) בתוכניתך.
