ראיתי כותרת מפי בכיר בתנועת "ישראל חופשית" הטוענת שהתרה לקיים אירועים ציבוריים עם הפרדה מגדרית תביא להתרת הפוליגמיה, ואני אמרתי אדרבה ואדרבה, שתביא, כי חופש זה חופש: חופש לאירועים מרובי מגדר, חופש לאירועים חדי מגדר, חופש לריבוי בני או בנות זוג, וכמובן איך שכחנו, חופש לנישואין בקרב בני/בנות אותו מגדר.
חופש זה חופש
באתר האינטרנט של התנועה היא כותבת כי היא "מובילה מאבקים ציבוריים משמעותיים רבים, בהם המאבק לחופש בחירה בנישואים, המאבק למען שבת חופשית בישראל, המאבק בהדרת נשים, מאבק למען זכויות להט"ב ומאבקים מקומיים שונים נגד כפייה דתית ולמען פלורליזם".
ואני תמיד חשבתי שהמאבק לזכויות להט"ב יחד עם חופש הבחירה בנישואים הוא החופש לבחור את אופן הנישואים, את המין של בן הזוג ואת הכמות של בני הזוג. חופש זה חופש לא? או שמא ה"חופש" של ישראל חופשית הוא רק כסת"ח לצורך קיומה של אג'נדה שאיננה חופשית כלל אלא רק מתהדרת בשם "חופש" על-מנת להיראות ליבראלית ומתקדמת.
חופש זה לא ביצי חופש
אני מבקש להפתיע את הצוות המוביל של ישראל חופשית ולספר להם שחופש לא בא מהשורש ביצי חופש, אלא מהשורש חופש. חופש אמתי של
האדם לנהל את חייו על-פי רצונותיו, מאווייו, מסורתו, וזאת כל עוד החופש זה לא "דורך" על החופש של רעהו.
וזה אומר שפוליגמיה זה אחלה, וזה אומר שנישואים בני אותו מין זה אחלה, וזה אומר שמשאבי ציבור הם של כל הציבור ואם יש נישות בקרב הציבור הדורשות להקצות להם משאבים על-פי חלקם היחסי באוכלוסייה, לצרכים ייחודיים שלהם, זה אומר חד-משמעית שהם זכאים למשאבים האלה. ובתוך המסגרת של אותם משאבים הם זכאים לאוטונומיה המרבית, כולל הפרדה מגדרית, כולל חליצת נעלים, כולל חבישת כיפות, כאפיות, תרבושים, חמשושים ומה לא, כולל עמידה על הראש ועל הידיים לסירוגין.
המרחב הציבורי שייך גם לחרדים
יש לנו כאן תפיסה מאוד עקומה של המרחב הציבורי. המרחב הציבורי שייך לכלל הציבור וכלל הציבור רשאי ליהנות ממנו במידה שווה. בואו ניקח לדוגמה הופעה של זמר שהעירייה מממנת בחודשי הקיץ בפארק העירוני. הקהילה החרדית של העיר אוהבת שירה, שרה בלי הפסק, מקשיבה לרדיו (וכמעט לא לטלוויזיה), אך בשל מנהגים המקובלים בקהילה, הם מנועים מלהגיע, בגלל הקהל המעורב, ובגלל שחלק מההופעות הן בשבת.
האוכלוסייה החרדית מודרת מכל פעילות תרבותית בעיר
בפועל מודרת האוכלוסייה הדתית והחרדית בעיר מכל הפעילות התרבותית, עליה היא משלמת במיטב כספה, והסיבה: אמונה! וזה הניגוד בולט לחוק. כי אסור להפלות על-פי אמונה דתית.
אז האם נהפוך את כל האירועים בעיר לאירועים עם הפרדה? לא ולא כי אם נפריד אנו נפגע בחופש של ירין וקרין לשכב יחדיו על הדשא ולהתענג לקולו של הזמר. אז מה עושים?
חוזרים למקורות - שנים אוחזין בטלית...
במקרים כאלה חוזרים למילים הפותחות את מסכת בבא מציעא בגמרא האומרות: "שניים אוחזין בטלית, זה אומר כולה שלי, זה אומר כולה שלי - יחלוקו".
נאמר יש 5% חרדים בעיר, אז ב-95% מהימים יהיו אירועים לחילונים, עם ערוב מגדרי, כאשר החרדים, גברים ונשים כאחד, מודרים מהם, או נטמעים בהם ומתנהגים על-פי כלליהם תוך שהם חורגים מתורת עולמם, וב-5% מהימים יתאפשר לחרדים לארגן אירועים כרצונם במרחב הציבורי, באופן התואם את תורת עולמם, כאשר הקהל החילוני מודר מהם אלא אם הוא נטמע בתוכם תוך שהוא מקבל את הכללים של הציבור הזה.
כמובן בכל מקרה וכל קהל מחויב לחוקי המדינה, גבולות הרעש יהיו על-פי חוק, חומרי האוכל, השתייה והעישון יהיו על-פי חוק ואני בטוח שאצל החילונים יהיו הרבה יותר הפרות חוק וסדר מאשר אצל החרדים. יקירי מישראל חופשית, זה חופש!! ולא החופש השקרי והצבוע שאתם מתיימרים לייצג.