לאחרונה נראה כי לגורמים מסוימים במדינה הולך ומתחוור שאש"ף נכשל במשימתו ובמטרתו - השמדת מדינת ישראל. כל מערכת ההסתרה וההכחשה שהתנהלה על-מנת להלבין את חטאיו של ארגון הפשע הזה, לא סייעו לו לבסוף למימוש האמנה הפלשתינית, ועל אף העזרה שקיבל מתוך ישראל להכנסת הסוס הטרויאני לליבה של המדינה לא סיפק אש"ף את הסחורה. בעוד שבעיני רוב אזרחי ישראל היהודים זוהי בשורה טובה, הרי שנראה כי ישנם כאלה בקרבנו אשר טרם השלימו עם קיומה של המדינה.
למסקנה זו, שאש"ף נכשל ושלא כולם בישראל השלימו עם מפלתו, ניתן להגיע מהרהביליטציה שנערכה לאירן בגיליון "ליברל" של חודש יולי. אירן, אם יש צורך להזכיר, רואה בישראל את "השטן הקטן" וחותרת להשמדתה. בגיליון הופיעה כתבה נרחבת של
רן אדליסט תחת הכותרת "המטרה אירן". אדליסט טוען בכתבה כי "אירן אינה מממנת הטרור המובילה בעולם, הסכם הגרעין אינו גרוע, ישראל לא הוכיחה שאירן חותרת לגרעין...ב-2015 פירק הלכה למעשה הנשיא אובמה את המרעום הגרעיני האירני". עוד הוא טוען כי רוחו של
בנימין נתניהו נחה על אותן קבוצות בארה"ב הלוקות ב"פרנוית אירן" כהגדרתו.
כותב המאמר מסיק, כי מאז עלייתו של טראמפ לנשיאות הרימו את ראשם כל אותם "אנשים נטועי רוע" שמבחינתם "וושינגטון זקוקה לאויב". ו"נתניהו משמש עבורם... מעין מוצב חוץ, שמשמר את האיום האירני באמצעות ניפוח איומים".
ראשית יש לציין כי עצם פרסום מאמר כזה בכתב עת ישראלי, בעוד ישראל נאבקת בתוכנית הגרעין האירנית, מלמד על "ליברל" כמו גם על כותב המאמר. שנית, ניתן ללמוד מדבריו של אדליסט על איבוד המצפן של השמאל ולא רק במובן המוסרי אלא גם בקריאת המציאות המזרח תיכונית.
הכרזת מלחמה
ודבר נוסף שאפשר לומר על דבריו של אדליסט, שמסתבר כי מלבד האמריקנים "נטועי רוע", כלשון מחבר המאמר ב"ליברל", ישנם עוד כאלה הזקוקים לאויב, ונראה כי הוא עצמו נמנה עליהם. למסקנה זו ניתן להגיע מתוך מאמר קודם שכתב בביטאון הקיבוץ הארצי בקיץ 1975, שבו הוא כבר סימן את האויב. את המאמר יש לקרוא על-רקע ההגדרה שנתן אדליסט לאחד האמריקנים שאותם פגש ואשר תמכו בקו התקיף נגד אירן; "מטורף כפשפש".
"הימין המטורף", כתב אדליסט, "הוא תערובת של קו פוליטי ניצי, קנאות דתית... המצב כיום מחייב הכרזת מלחמה במייצגי דעה זו תוך ראיית האפשרות של הפעלת כוח בעיניים פקוחות... זהו האויב. אני מעדיף מלחמה צודקת של יהודים ביהודים מאשר מלחמה בלתי-צודקת של יהודים בערבים, אפילו אם היחס הוא 80 אחוז צדק של יהודים ו-20 אחוז צדק של ערבים... זיהוי הימין המטורף כמטרת אויב תקל על הלוחמים לצינון היורה המזרח תיכונית... זוהי כעין קריאה למלחמת אחים, אלא שגם מלחמת אחים הוא מושג ריק מתוכן, אם התהום המפרידה בין האחים צריכה להתמלא גוויות כדי שיוכלו לפגוש זה את זה".
חלק מהביטויים שמופיעים במאמר זה הפכו ברבות השנים למטבע לשון בקרב מחנה השמאל כנגד המחנה הלאומי. גם אם לא ניתן בהכרח לשייך לשמאל כולו את כל המאוויים שאדליסט העלה על הכתב, הרי שיש מקום לומר כי הוא השפיע על השיח בקרב המחנה שלו, הן בהגדרת האויב המדומה והן בהלבנת האויב האמתי. וההומניות שבה מתהדר השמאל תוך שהוא מחליף בין אויב (אש"ף) לאוהב (המתנחלים), מלמדת עד כמה צדק ההיסטוריון רוברט קונקווסט כשאמר כי "מידות טובות כמו אבנים טובות קלות לזיוף".
ובאשר לשאלה המנסרת באוויר מיהו האויב המטורף? תחילה יש לציין כי "
הסכם אוסלו" הוא תוצר של מחקר סוציולוגי שנערך בנורבגיה ויושם בסכסוך הערבי-ישראלי (ההצגה "אוסלו" של בית לסין מתארת זאת בצורה יפה), ולאחר מכן אפשר לנסות להשיב על השאלה בדבריו של הכלכלן הבריטי ג'ון מינרד קינס; "מטורפים בעמדות שררה ששומעים 'קולות', מזקקים את טירופם מאיזה הגגן אקדמי ששמעו שנים קודם לכן".
