שרת התרבות מירי רגב מטיפה לבורות

"קודם כל הקלפים לא בידי, לא בידי הציבור, מי שמחליט מי יהיה ראש ממשלה בישראל זה רק הקדוש ברוך הוא. ורק הוא. אני עוד לא יודעת, שאנשים הם אלו שמחליטים מי יהיה ראש הממשלה הבא, זה אך ורק הקדוש ברוך הוא..." דברים אלו ואחרים הושמעו על-ידי מירי רגב, שרת התרבות בישראל, בראיון ברדיו 103 אפ.אם. אני לתומי סברתי, שמערכת בחירות דמוקרטיות היא אמצעי בידי הציבור, ואך רק בידי הציבור, שמכריע בבחירות דמוקרטיות מי יהיו נבחריו בכנסת ישראל, מי ינהיג אותו ומי יהיו האופוזיציה למנהיגות הנבחרת. אני גם מעריך את האמונה הדתית הבוערת בלבה של השרה מירי רגב לקדוש ברוך הוא. אך מתקשה להבין מדוע האמונה הבוערת הזו עושה צחוק מהקדוש ברוך הוא. אין מאומה בין להט האמונה הדתית הנקייה, אותה יש לכבד, אותה חובה של כולנו לכבד, ובין "הלהט הדתי" הרווי בבורות ובבוטות, שהפגינה השרה מירי רגב, ממנו חובה להסתייג ואותו יש להוקיע.

"אין אלוהים"

בעירת להט "האמונה הדתית", שמבעירה השרה מירי רגב, מבייש את הדת ופוגע בה. אני מכבד ציבורים ספוגים באמונות דתית, הנוטלים על עצמם לחיות על-פי מצוות דתיות. אני מסתייג מהזוּלוּת בערכים דתיים שמפגינה מירי רגב, המגייסת אותם ל"תובנה שלה", שרק בנימין נתניהו הוא "פרי רצונו ובחירתו של הקדוש ברוך הוא". עבור מירי רגב מערכות הבחירות הדמוקרטיות שנערכו כאן בישראל הן סתם סרח של ערך עודף. השאלה מי יציל אותנו מהטירוף של שרת התרבות בישראל. שרת התרבות מירי רגב מזכירה לי גיבורי תרבות כמו הרב אברהם אבולעפיה (1240-1291), רב שהיה נחוש בדעתו, כי הפרשים המונגולים השוטפים את המזרח התיכון הם עשרת השבטים האבודים. האמונה הדתית הבוערת הניעה את הרב אברהם אבולעפיה אפילו להפליג מספרד לישראל כדי לקבל את פני הפרשים, כי היה משוכנע בתוקף אש האמונה הבוערת, שיפגוש את אחיו האבודים בארץ ישראל. רק שתבוסת המונולוגים לממלוכים סמוך לקיבוץ עין חרוד של ימינו העמידה אותו על טעותו - על התמכרותו לאיוולת ולא לאמונה דתית נקיה וטהורה. את מירי רגב אין מי שיעמיד על התמכרותה לאיוולת אותה היא מפגינה. לאברהם אבולעפיה רק מפגש דמים כואב ותבוסת הפרשים המונגולים בעמק עין חרוד הבהירו לו שהוא התמכר לאיוולתו. מסתבר, שלמירי רגב "אין אלוהים", אין מי שיעמיד אותה על איוולתה, גם אם יופיעו בפניה דמויות כמו נתן הנביא שהוכיח את המלך דוד או אליהו הנביא שהוכיח את המלך אחאב או איש התורה שמעון בן שטח שהוכיח את המלך אלכסנדר ינאי.