חבריא, הקשקשת ברשת וקשת לא מעניינת. הפרשנים המעונבים יפרשנו כל קשקוש וכל ברבור כאילו הם תורת אלוהים חיים, כי כך מלחשים לה באוזניה. אז אנא עזבו את הטלוויזיה ובדקו במציאות.
חוק גויס החרדים עומד בלב חוסר היציבות הפוליטי בישראל, או נכון יותר היעדרו של חוק זה. כיום, על-פי חוק, חייב כל חרדי להתגייס, כאילו הוא ערבי, כאילו הוא יהודי, באשר החוק שחוקקה הכנסת בוטל על-ידי בית המשפט העליון, והחרדים אינם מתגייסים מכוח סמכות שיש לפוקד הצבאי לקבוע מי יתגייס לשרות ומי לא. סמכות הקיימת בידיו גם ללא חוק מיוחד, אך בית המשפט העליון מצפה לחקיקה, ובהעדרה, או יותר נכון בעדר כוח פוליטי הכופה על החרדים את ההסכמה לחוק שהציעה ועדה בראשות
אביגדור ליברמן כשר ביטחון, התפזרה הכנסת ה-20 טרם זמנה, התפזרה הכנסת ה-21 בסמוך לאחר היבחרה, וכעת יש סימני שאלה גדולים בנוגע לעתידה של הכנסת ה-22.
הסירוב של החרדים להסכים לחוק המקל מאוד של ליברמן, הוא הסיבה למשבר הפוליטי המתמשך בישראל. נקודה. ואם לא יסכימו החרדים יעלה השמאל לשלטון, ואז יפסידו החרדים הרבה יותר. אז הם יפסידו את קצבאות הילדים, הם יפסידו את מימון תלמידי הישיבות, הם יפסידו את השבת, הם יפסידו את כל מה שהשיגו בעמל כה רב.
יש כאן הרבה שאלות קשות. כיצד דמוקרטיה מאפשרת התערבות בית המשפט בהרכבת ממשלה ובבחירת ראש הממשלה, כיצד היא מאפשרת זאת בעתירה של מפלגה פוליטית (מפלגת לפיד ואחרים), היכן גיוס הערבים, האם הפעולה הנקודתית של גיוס חרדים תוך התעלמות מאי גיוס הערבים אינה מקבעת איפה ואיפה. כיצד בית המשפט לא שם לב שהפך לכלי פוליטי להשלטת גיוס סלקטיבי בחתימתו של בית המשפט, כאשר הוא פועל לכאורה לגיוס שוויוני. אבל רק לכאורה כי הוא נתון לשבטם של עותרים מוטים פוליטית, ובכך הופך הוא לשחקן בזירה הפוליטית.
כל אלה שאלות מאוד קשות שחייב לשאול עצמו בית המשפט העליון, שחייב לשאול עצמו הציבור בישראל.
אבל השאלות האלה אינן על השולחן כעת. מה שעל השולחן כעת הוא סמכות רשויות השלטון בישראל, סמכות החוק, גם אם ניתן למתוח עליו ביקורת, לקבוע לקבוצת אנשים הסדרים המעלים את דרגת השוויון בין חובותיהם לחובות של חלק ניכר מהציבור, אין מדובר בחוקים המאלצים אותה קבוצה לעבור על כללי תורתה. כללי התורה מוגנים היטב בחופש הדת שהוא זכות יסוד מוגנת הן בארץ והן בעולם, אך יש בה בפירוש שינוי בנוהגיה של אותה חברה, והתאמתם החלקית לחובות החלות על חלקים ניכרים אחרים באוכלוסייה, התאמה חלקית ולא מלאה תוך התחשבות בייחודיות ובצרכים המיוחדים של אותה קבוצה.
זה לגמרי לא בטוח שלא איחרנו את הרכבת. ליברמן, לשון המאזניים, נכבל יותר ויותר באמירות אשר ספק אם יאפשרו לו לסגת מהן, ובעיקר ראש הממשלה, אשר ודאי כבר נמאס לו מהגנון הזה, וסיכוייו לגמור את הקדנציה כראש ממשלה הם ממילא די נמוכים, ולכן יניח לחבורת חסרי האחריות הלאומית הזו, וילך אנגז'ה עם שרהל'ה לקיסריה, שיקפצו כולם - והוא כבר יודע שגדעון סער מוכן, ולכן הוא יכול גם ללכת בשקט.
זו העסקה חרדים יקרים שלי, או שאתם נכנעים בעניין הגיוס, ואין זה בטוח כלל שניתן עוד לתקן את המצב, או שנתניהו הולך הביתה אתם נשארים במלתעות של ליברמן והשמאל, מלתעות שלא יותירו מכם כלום, גרם עצמות לא יישאר מכם.
כן, הרבנים שלכם מנותקים, הם לא יודעים מה נוצר כאן. אז תסבירו להם, גולם ההשתמטות החרדית קם על יוצרו, סדרי העדיפות של החברה הישראלית השתנו, הנושא הזה הפך בצדק או שלא בצדק לנושא שעומד בראש סולם העדיפויות הלאומי, אתם בכל מקרה תפסידו אותו, והשאלה היא רק מה תפסידו עוד. קאפיש?
