|
מה קורה כאשר המשטרה והפרקליטות נלהבות מדי, בלשון המעטה, להשיג הרשעה? השופט בני שגיא תיאר זאת בהרחבה כאשר זיכה את רוי מוצפי בפרשת בנימין בן-אליעזר. ראש צוות החקירה, רב-פקד צחי חבקין, החליט - בעצה אחת עם הפרקליטה המלוו, שרון כהנא – לחקור את מוצפי כעד ולא באזהרה, וכך לא נאמר לו מהן זכויותיו כחשוד וממילא נשללו ממנו זכות השתיקה וזכות ההיוועצות בעורך דין. זאת, למרות שבאותה עת חשדו החוקרים שהוא העניק לבן-אליעזר שוחד במאות אלפי שקלים. רק לאחר שמוצפי מסר מרצונו פרטים שהיו עלולים להפליל אותו, הודיעו לו החוקרים שהוא נחקר באזהרה.
אבל הרי מנדלבליט הבטיח לנו אתמול שמופקים לקחים. תשמעו מה אומר שגיא: "ההסברים שנמסרו על-ידי גורמי החקירה בבית המשפט היו הסברים קלושים ורחוקים מלהניח את הדעת, ולא היה בהם משום לקיחת אחריות אשר תוכל ללמד על תובנה והפנמה של הפסול שבהתנהלותם".
כיצד מתנהלת המשטרה בדיוני מעצרים, בהם יש לה כוח כמעט בלתי מוגבל מול החשודים? החלטה של הנציב דוד רוזן מגלה, כי היא הגישה לשופט מעצרים מידע חסוי לעיניו בלבד - למרות שמדובר היה במידע גלוי שצריך היה להידון במעמד שני הצדדים ולהירשם בפרוטוקול, וכי תגובת המשטרה לתלונה הייתה שקרית. החלטה נוספת של רוזן: קצין משטרה בדרגת רב-פקד וחוקר בדרגת רס"מ שיקרו לבית המשפט המחוזי, כאשר טענו בפניו שהחוקר רשאי לייצג את המשטרה בדיון מעצר.
|
|
האם השקרים הם רק בדיוני מעצרים? ממש לא. השופט עודד מורנו קבע, כי המשטרה ביקשה לפגוע בחיסיון עיתונאי, וזאת ללא צורך ותוך הפרה בוטה של נהליה-שלה ואף הצגת מידע כוזב לבית המשפט. כאשר מורנו עצמו אמר שיש ליקויים בבקשה, הפנה אותו נציג המשטרה, רס"ב אבי מונקר, לנוהל הישן ששוב אינו בתוקף ושממילא לא היה רלוונטי למקרה הנדון.
האם המשטרה שומרת על זכות היסוד החשובה ביותר של חשודים – היוועצות בעורכי דין? רק במחצית מן המקרים. היא לא מקפידה ליידע את כל החשודים על זכות זו, קובעת הסניגוריה הציבורית. ועוד ממצא שלה: מספר מקרים של כבילת עצורים באזיקים ללא צורך – למרות שבתי המשפט התריעו שוב ושוב נגד תופעה זו.
כיצד נוהגת המשטרה מול אדם חלש במיוחד – נער בן 15 ממוצא אתיופי? פסק דין קובע: ברמיסה מוחלטת של זכויותיו. היא חקרה אותו ללא נוכחות הורה למרות שלא היה לכך נימוק סביר, והיא מנעה ממנו להיוועץ בעורך דין.
ועוד דוגמה דומה: קצין משטרה הרחיק בשנת 2016 מהר-הבית ארבעה צעירים יהודים, ועשה זאת ללא הגבלת זמן ובלא שהעניק להם את זכות הטיעון. בכך הוא נטל לעצמו סמכויות שאין אפילו לבית המשפט, והכל במטרה שלא להטריח את מפקד המחוז דאז, יורם הלוי.
|
|
מה עושה התביעה המשטרתית כאשר היא נתקלת בהתנהגות בלתי חוקית של שוטרים? עו"ד מעיין דואק, משלוחת התביעות של המשטרה, העלתה בבית המשפט טענות חסרות יסוד בניסיון להצדיק חיפוש בלתי חוקי שערכו שני שוטרים. המשטרה טענה, כי לא ערכה חיפוש אלא "בדיקה" – מונח שהשוטרים והתובעת בדו מליבם.
מה קורה כאשר המשטרה חוקרת את עצמה? בפרשת שתילת הרובה בסדרה "מחוז ירושלים" קבעה המשטרה, כי לא ניתנו הוראות, לא היה היזון חוזר מהשטח, לא הייתה הדרכה צמודה, המחשבה הייתה שגויה – אך איש אינו נושא באחריות אישית. השוטרים שביצעו בפועל את העבירות הפליליות של בידוי ראיות ושיבוש הליכים חשבו שמעשיהם תורמים לתדמית הארגון, קבעה המשטרה, ושהפעולות הפסולות יימחקו בעריכה. כן, הבנתם נכון: יש שוטרים החושבים שהפללת אזרחים, אפילו זמנית, תורמת לתדמית המשטרה. ולדעת המשטרה אין כל פסול במעשיהם.
ומה קורה כאשר המשטרה מעמידה לדין משמעתי שוטרים שסרחו? העונשים נקבעים תמיד בהסדרי טיעון, כך שהמשטרה עצמה קובעת את רף הענישה המגוחך; השופטים הם שוטרים בשירות פעיל; וגם כאשר מדובר בעבירות פליליות – העונשים הם כספיים בלבד, ולעולם אינם כוללים פיטורין. כך כאשר שוטרים אלימים נקנסו ב-750 וב-1,000 שקל; כך כאשר שוטר מסר למח"ש עדות שקרית; כך כאשר שוטרים ביצעו הטרדות מיניות של שוטרות ושל אזרחיות.
אז אולי ממח"ש תבוא הישועה? הנה הנתונים של המחלקה עצמה: היא סגרה ללא בדיקה כלשהי 57.3% מכלל התלונות על אלימות שוטרים שהוגשו לה בשנים 2018-2014. בשנים אלו הוגשו כתבי אישום פליליים ומשמעתיים רק ב-3.9% מן התלונות. נזכיר, כי מח"ש היא חלק מהפרקליטות.
במקרה אחר קבע בית המשפט, כי מח"ש ניהלה חקירה בצורה בלתי לגיטימית, תוך התמקדות במאמצים למצוא ראיות נגד הקצין החשוד ולאו-דווקא ראיות לחקר האמת. בחקירה היו מחדלים משמעותיים, אשר גרמו לפערים ראייתיים שלא ניתן לגשר עליהם.
|
|
המשטרה והפרקליטות הפלילו סניגור
|
|
|
האם יש למשטרה גבולות שאיננה חוצה? תראו את ההחלטה הבאה של רוזן ותחליטו בעצמכם. רוזן קבע, כי המשטרה שיקרה לבית משפט השלום כאשר עצרה עורך דין בחשד לניהול עסק בלתי חוקי, והשחילה טענות נוספות נגדו בעת הדיון בבית המשפט המחוזי בניסיון להצדיק את מעצרו.
מהו המקרה החמור ביותר בו נתקלנו בחודשים האחרונים? זוהי ללא ספק החלטה נוספת של רוזן: המשטרה והפרקליטות תפרו תיק לסניגור שייצג חשודים בתיק רצח, הביאו למעצרו ומנעו מלקוחותיו ייצוג משפטי במשך מספר ימים בעיצומה של החקירה נגדם.
הפרקליטות אישרה למשטרה לחקור את הסניגור באזהרה, על פעולות שביצע כביכול במסגרת ייצוג שני חשודים בתיק רצח. לאחר החקירה ביקשה וקיבלה המשטרה מבית המשפט החלטה לפיה הוא נשלח לחמישה ימי מעצר בית ונאסר עליו ליצור קשר במשך עשרה ימים עם לקוחותיו - שהיו מצויים, כאמור, בעיצומה של חקירת משטרה בחשד לעבירה הפלילית החמורה ביותר. התיק נגדו נסגר בנימוק של העדר אשמה - דהיינו, לא נפל פגם כלשהו במעשיו.
האם מפיקים לקחים? בתחילת הדברים הזכרנו את הכרזתו של מנדלבליט אתמול, לפיה אם יש כשלים בחקירות – מופקים הלקחים. אז הנה מה שאמר לפני שבועיים בלבד סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, יורם נועם, בנוגע לזיכויו של סולומון רדאי מאשמת רצח חברתו – בשל כשלים חמורים במיוחד שהתגלו בחקירתו: "לא דווח כי יצא מסמך כלשהו בכתב, בין על-ידי הפרקליטות ובין על-ידי המשטרה, הן לשם הפקת לקחים, והן לצורך הנחיית הגורמים המתאימים, ובעיקר במשטרה, למניעת תקלות, חלקן חמורות, כמו אלו שנתגלו בחקירת תיק זה".
|
|
אבל אולי מדובר רק בכשלים נקודתיים ומקריים? ראו מה אומר סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז, מנחם פינקלשטיין, העומד מזה עשור בראש הרכב תיקי פשע חמור – ושימו לב במיוחד לדבריו על העדר תיעוד של חקירות חשודים:
"אין זו הפעם הראשונה שבעת שבתנו בדין בעבירות החמורות ביותר, נחשפו בפנינו כשלים חמורים, שבסופו של דבר גרמו או תרמו תרומה משמעותית לזיכוים של נאשמים מעבירות רצח וניסיון לרצח, וזאת בין אם הנאשמים זוכו לחלוטין, ובין אם ההליך המשפטי הסתיים ב'קול ענות חלושה".
פינקלשטיין וחבריו להרכב, רמי אמיר ו ליאורה ברודי, אומרים, כי כבר נתקלו בתשאולים שלא תועדו. "שיטת חקירה פסולה כזו היא רבת משמעות. מאחר שמדובר בחקירות נעלמות מעינינו - אין אנו יכולים לדעת מה היה אורכן, והאם הופעלו בהן לחצים או איומים, או שמא ננקטו אמצעי פיתוי והשאה על-ידי החוקרים. החשש הוא שאם ננקטו אמצעי חקירה פסולים על פניהם, נעשה הדבר בחלק הסמוי מן העין, ולא בחלק הגלוי של החקירה. אכן, חשיפתו של התשאול הנעלם מערערת את ההנחה, או החזקה, בדבר תקינותה של החקירה כולה".
בתיק רצח נוסף בוצע תרגיל המזכיר את נסיון הסחיטה כלפי חפץ: "שהתה מדובבת בתא מעצר עם חשודה, ומכיוון שהדיבוב הוקלט, הוקלטה גם התרחשות יוצאת דופן שבה נכנסו לתא המעצר שלושה חוקרי משטרה וביצעו תרגיל חקירה פסול, שבמהלכו איימו על הנחקרת כי יפיצו ברבים, וכן לבני משפחתה, תמונות אינטימיות שלה ושל המאהב שלה (תמונות שלא היו ולא נבראו). לא נרשם כמתחייב מזכר בעניין תרגיל החקירה, וספק אם הייתה כוונה כלל לתעדו".
|
|
כל אלו כאמור מקרים מששת החודשים האחרונים בלבד, וברור שהציבור לא נחשף לכל הכשלים, המחדלים והעבירות של המשטרה ולכל המקרים בהם היא מקבלת גיבוי של הפרקליטות – בזמן אמת (על-ידי פרקליט מלווה) או בדיעבד (בבית המשפט). די בכך כדי לקבוע בצורה חד-משמעית, כי יש במשטרה ובפרקליטות תרבות ארגונית של הפרת חוק ונהלים, של פגיעה בזכויות יסוד, של בריונות והפחדה.
נדגיש: הרוב המכריע של השוטרים והפרקליטים עושים את מלאכתם נאמנה, ובתנאים לא פשוטים ואף קשים. אך המקרים אותם הבאנו התרחשו בין היתר בתיקים החמורים ביותר והמתוקשרים ביותר. וכאן נשאלת השאלה המתבקשת: אם בתיקים אלו, שברור שיעמדו לבחינה משפטית מדוקדקת, המשטרה והפרקליטות מפרות נהלים וחוקים – מה קורה בתיקים הקטנים והיום-יומיים?!
המצב הזה לא ישתנה עד שמישהו מבחוץ ינער את המשטרה והפרקליטות, ויעקור מן השורש את התפיסה הכוחנית והשחצנית לפיה "אנחנו ורק אנחנו מצילים את המדינה מהפושעים ומן המושחתים ולכן מותר לנו הכל". זה לא ייעשה בידי העומדים בראש שני הגופים הללו, וזה לא ייעשה בידי פוליטיקאים שיש להם אג'נדה אישית או מפלגתית צרה.
היחידים שיכולים לעשות זאת, בצורה שיטתית ולאורך זמן, אלו בתי המשפט. הם צריכים לפסול במלואן ראיות שהושגו בתרגילים בלתי חוקיים. הם צריכים לפסול במלואן הודעות והודאות שאינן מתועדות כנדרש. הם צריכים לפסול הודעות והודאות הניתנות אחרי לילות ללא שינה וכאשר העור מכוסה בעקיצות של פרעושים בשל התנאים בתאי המעצר.
הם צריכים לציין בפסקי הדין את שמותיהם של השוטרים והפרקליטים האחראים למעשים פסולים, להעביר את פסקי הדין לגורמי המשמעת ולדרוש לקבל בתוך פרק זמן נקוב דיווח על מה שנעשה. הם צריכים במקרים המתאימים להורות לפתוח בחקירות פליליות נגד חוקרים ותובעים. הם צריכים לפסוק פיצויים משמעותיים למי שנפלו קורבן להתנהגות פסולה ובלתי חוקית. וכל זה צריך לבוא מלמעלה: בהלכות מחייבות של בית המשפט העליון.
המאבק בפשיעה על כל צורותיה הוא מה שמבטיח חיים תקינים וסדירים. זה מובן מאליו. ועוד צריך להיות מובן מאליו, שלא נאבקים בפשע על-ידי ביצוע עבירות, שלא נאבקים בשחיתות על-ידי הפרת נהלים, שלא שומרים על זכויות אזרח על-ידי פגיעה בהן. מי שעושה זאת, גם אם הוא לובש מדים כחולים או גלימה שחורה, איננו אוכף חוק; הוא פושע, וכך יש להתייחס אליו.
|
|
