אלדד קובלנץ מנכ"ל תאגיד השידור הציבורי, חושב שמגיע לו בונוס. לא סתם בונוס, אלא בונוס שמן של 160,000 שקלים. העובדה שלא מעט עובדים שמועסקים בתאגיד מביאים הביתה בסוף החודש סכום שגבוה רק מעט משכר המינימום, לא מרגשת את קובלנץ, שמבקש לשלשל לכיסו עוד 160,000 שקלים, בנוסף לשכר הגבוה שהוא מקבל.
קובלנץ היה צריך מזמן להיות מחוץ לתאגיד, אבל הוא קוסם ובכך אין שום ספק. מוקף בעדת חנפנים ואומרי הן, שהם מרבית חברי מועצת התאגיד, מצליח קובלנץ להוכיח שהוא יודע להשיג בדיוק את מה שהוא רוצה, לאחר שלמד את חולשותיהם של מי שאמורים לפקח עליו ציבורית.
לפני ארבע שנים קבע מי שהיה המשנה ליועץ המשפטי ל
ממשלה, בין השאר, שאין מניעה לקיים את שידורי התאגיד ממתחם זמני מחוץ לירושלים, לתקופת ביניים קצרה ככל הניתן. חוות הדעת ניתנה אז כשהכוונה הייתה שהתאגיד יתחיל לשדר מירושלים ב-31.3.2016. העובדה שאנחנו נמצאים בתחילת חודש נובמבר 2019, ושידורי התאגיד לא עברו לירושלים, היא לדעתי סיבה מוצדקת לפצות את קובלנץ במאות אלפי שקלים על כך שהוכיח ניהול אמיתי ועמידה בלוחות הזמנים.
אבל זה לא הכל. מאז כניסתו של קובלנץ לתפקיד, הרייטינג של הערוץ הראשון ממריא לשיאים לא מוכרים. שיעור הצפייה בשידורים כל כך מפתיע, שקובלנץ העלה הצעה להקים חברת מדרוג חדשה בחסות
רשות השידור, שתבדוק את נתוני הצפייה אחרי שגם הוא מתקשה להאמין עד כמה נמוכים שיעורי הצפייה בתאגיד.
רוצים דוגמאות? "העולם היום" 1.4% "קלמן וסגל" 1.1% "ערב ערב" 0.6% "סוכן תרבות" 1.6% "רואים עולם" 2.9% ומהדורת החדשות המרכזית 4%. אין ספק שגם בעניין הזה ראוי קובלנץ לפיצוי נדיב. היכולת שהוא מפגין להביא את שידורי התאגיד לשיאים - ולאפשר לערוץ לערוך כנס צופים בתא טלפון ציבורי, היא סיבה מוצדקת ומצוינת לשלם לו בונוס נדיב במיוחד.
השבוע עזב עוד מנהל את התאגיד. הפעם זה מנהל כוח האדם. הוא לא לבד. מאז מונה קובלנץ לתפקידו, עזבו את התאגיד מנהלים בכירים רבים, למרות שרבים מהם החליטו להצטרף לתאגיד על-פי הזמנתו של קובלנץ.
נזכיר כמה מאלה שהעדיפו שלא לעבוד תחת קובלנץ: מנהלת חטיבת החדשות, המפיקה הראשית, מנהלת הרכש, מנהל מחלקת התעודה. הבמאי הראשי, שמונה סמנכ"לים ובהם שתי סמנכ"לית טלוויזיה, שני היועצים המשפטים של התאגיד, סמנכ"ל הכספים והתפעול. מנהל הדו-קו, מנהלת הדרמה, מנהל תוכניות התרבות, סמנכ"ל טכנולוגיות, סמנכ"ל רדיו, נציבת פניות הציבור שהשמיעה ביקורת והוזמנה לשימוע לקראת פיטורים, שמונה עובדים ממחלקת ביקורת הפנים שצומצמה לעובד אחד, ושלושים עובדי רשות השידור, שנקלטו בתאגיד והחליטו לעזוב את מקום עבודתם החדש בתוך זמן קצר, מה שמוכיח חוסר עקביות בדרישות המקצועיות.
קובלנץ ראוי לבונוס משמעותי בזכות ריענון השורות. אני בספק גדול אם יש עוד מקום עבודה נוסף שבו שדרת הניהול הביעה אמון כה גורף באיש שעומד בראש הפירמידה. חשוב לזכור את יחסי האנוש המצויינים, שבהם התפרסם קובלנץ, ושעליהם הוא ראוי לדעתי לבונוס מיוחד.
ויש סיבה מצוינת נוספת שבגללה חייבים לאלץ את קובלנץ לקבל את הבונוס. שכחתם את הרשימות הדיסקרטיות שנועדו לסנן את עובדי רשות השידור, שבהן נכתבה חוות דעת על כל אחד מהעובדים? מה שנעדר מרשימות אלה היה תיאור ענייני ומעמיק על כישוריהם ורמת מקצועיותם של העובדים. במקום זאת עסקו הרשימות במראה החיצוני של העובדים, במידת צייתנותם ובנטייה שלהם לרכל או לעסוק בזכויותיהם.
מבקר המדינה הקודם, שהיה איש נטול חוט שידרה, החל לבדוק ברצינות וביסודיות את פרשת הרשימות השחורות, אבל למרבה הפלא מסקנות הבדיקה לא פורסמו עד היום. איש בתאגיד לא נטל על עצמו את האחריות למעשה החמור, כמו גם להסכם שעליו היה חתום קובלנץ לקלוט 51% מעובדי רשות השידור, שלא בוצע מעולם.
קובלנץ שהרבה בעבר לקשור לעצמו כתרים בנוסח "נפלה בחלקכם הזכות לעבוד איתי", ו"אני המנהל הכי טוב במשק", הוכיח עד היום בעיקר שכושר הישרדות ראוי לתגמול נדיב.
כמעט שכחנו את סידרת המינויים ההזויה של קובלנץ, שכללה בין השאר את מינויו של פרח עיתונות בשם
לי-אור אברבך לתפקיד סמנכ"ל הרדיו - במעמד של מנהל רדיו. כבר כתבתי בעבר שאם משה חובב, חגי פינסקר, נקדימון רוגל וגדעון לב-ארי היו יודעים מי יזכה לשבת על כסאם הם היו מסרבים למות. קובלנץ הצליח להוכיח במקרה של אברבך, שגם בדיחה יכולה להפוך למציאות, מה שמוכיח שבתאגיד השידור הציבורי גם מטאטא יורה.
אם חברי מועצת תאגיד השידור הציבורי, שהוכיחו עד היום שהם לא יותר מאסופה של רודפי
כבוד ושבמקום לדאוג לניהול ציבורי תקין הפכו לחבובות של קובלנץ, יחליטו להיענות לקובלנץ ולשלם לו את הבונוס שהוא מקווה לקבל, הם ימצאו מולם אנשים ישרי דרך, שלא יאפשרו להם לנהוג בקופה הציבורית כאילו היא הייתה חשבון הבנק הפרטי שלהם.