אפתח דווקא ב"ניקוי השטח" שכן לאורך שנות היכרותי עם
נפתלי בנט לא חסכתי ממנו ביקורת, בעניינים רבים יש לומר. לא אהבתי את "עיגול הפינות" בעניינים מסוימים, הסתייגתי מהתנהלות ליברלית בענייני דת, התנהגות בה ראיתי סכנה של ממש להמשך היות מדינת ישראל בעלת מאפיינים יהודיים.
כן היו לי לזרא חצאי אמיתות ששמענו מעת לעת, בראשן ההיגד "אנחנו מנענו את שחרור המחבלים", אמירה הרחוקה מהאמת. כך גם כאבה לי מאוד התייחסותו לעינויים בפרשת דומה ועוד הרשימה לא קצרה.
ולמרות זה בדומה לרבים מאוד בעם ישראל, אני מברך על המינוי של נפתלי לשר הביטחון, מינוי שלעניות דעתי יהווה אולי את כרטיס הכניסה של בנט למשרד ראש הממשלה בעתיד, זה אם יממש תפישותיו בענייני ביטחון והתיישבות.
אנמק: לנפתלי בנט יש ניסיון ביטחוני עשיר אך עוד יותר חשובה מכך העובדה שבניגוד לרבים שהמשיכו לקריירה צבאית בנט פנה תחילה לעולם העסקים ובהמשך להנהגה פוליטית ובכך ניצל מהאינדוקטרינציה התוך מערכתית בה מובלת הקצונה הבכירה בצה"ל ומחונכת באופן שבסופו של תהליך אנו מקבלים אנשי שמאל שהתנתקו מערכי צבא הגנה לישראל ומרוח הקרב המצופה ממפקדיו.
כרסום בהרתעה
אין זה סוד שגופי השמאל שתפשו אחיזה של ממש בחינוך בצה"ל עשו פעולה מצוינת מבחינתם שגם הניבה תוצאות טובות. כך אנו עדים לקצינים בכירים שתפישת עולמם רחוקה כמזרח ממערב מזו לה היינו מצפים.
גדי איזנקוט קבע שההיגד "הקם להרגך השכם להרגו" הוא סיסמה בעלמא.
בני גנץ התגאה בכך שסיכן חיילי גולני על-מנת לא לפגוע ב"בלתי מעורבים".
יאיר גולן הטיף לכולנו בעזות מצח שאין כדוגמתה בדבר ה"תהליכים" אותם הוא מזהה בחברה הישראלית, תהליכים המזכירים למי שהיה סגן הרמטכ"ל את גרמניה בימים של טרם עליית היטלר יימח שמו לשלטון. ועוד הדוגמאות רבות.
שליטת קצונה בכירה כזו בצה"ל גרמה לכרסום מסוכן בהרתעה הישראלית, אחראית במישרין להוראות פתיחה באש מסרסות ומגבילות, אפשרה את המשפטיזציה הרדיקלית בצבא ומנחילה לדורות של מתגייסים חדשים אווירת נכאים של רפיסות, חידלון והעדר כמעט מוחלט של יוזמה התקפית וחתירה לניצחון והכרעה של האויב.
נפתלי בנט זיהה את הבעיה הקשה דלעיל ומזה זמן פועל ככל יכולתו על-מנת להשפיע ולשנות. פעלתנותו הרבה במבצע צוק איתן עת לא חדל להתריע על איום המנהרות מהווה דוגמה טובה לכך. בעוד בכירי הצבא מסרבים להידרש לאיום אסף בנט מידע, שוחח עם דרגי שטח ולא חדל להתריע בפני הסכנה.
צבא מנצח
נפתלי בנט לא סמך ידיו, בהזדמנויות שונות, על דיווחי הרמטכ"ל, ראש אמ"ן וקצינים בכירים נוספים והרבה להביע עמדות עצמאיות שמה שאפיין את רובן הוא הצורך לחשוב באופן יצירתי, מקורי, ו"מחוץ לקופסא", זה בכדי להחזיר את צה"ל למצבו הנכון- צבא חכם, יוזם, מרתיע ובעל יכולת להכריע את האויב בקרב.
בנט ביטא בצורה מפורשת את דעתו על הנעשה בצה"ל, בעניינים מרכזיים וחשובים המשפיעים על פעולתו. כך קבע בעבר "לא המשפטנים הם המצפן המוסרי של צה"ל אלא הלוחמים והמפקדים". כך קבע ש"מרבית יוצאי צה"ל בשנים האחרונות ממש לא תרמו לביטחון ישראל כי הם שבויים באותה קונספציה". יותר מפעם התבטא נפתלי בנט ואמר שצה"ל זקוק לטלטלה שתבריא אותו ותחזיר אותו להיות מה שאנו מצפים - צבא מנצח. שאל בנט שאלה מהדהדת - "מתי בפעם האחרונה ניצחנו"?
בנוסף לפן הביטחוני החשוב מאין כמוהו אחראי שר הביטחון, אולי יותר מכל דמות פוליטית אחרת, למה שקורה בהתיישבות בישו"ב (יהודה שומרון ובנימין). כמי שאחראי על המנהל האזרחי, כמי שבידו הכוח לחתום על אישורי בניה, כמי שאחראי על הכוחות בשטח, על האכיפה ועל הביטחון בכל הגזרות - יכול בנט "להטיס" קדימה תוכניות רבות, להוציא מהמקפיא תוכניות שהוקפאו, לבטל גזירות שרירותיות, לטפל בבנייה הלא חוקית של שונאי ישראל הערבים ועוד ועוד...
נכון, ענייני הביטחון הם בעדיפות ראשונה ומעט מן המידע הדולף לפרהסיה הציבורית מרמז על כך, אלא שרק אם ישכיל בנט סוף-סוף לפרוע את השטר ה"ימני" בו הוא אוחז ואותו הוא מנפנף לעיני כול, נאמני ארץ ישראל בראשם, רק במקרה כזה יוכל לקנות לו אחיזה של קבע אצל נאמני התורה העם והארץ, כזו שתבצר את כוחו ועתידו הפוליטיים לימים לבוא.
בהצלחה רבה נפתלי!
