השבוע הקרוב הוא שבוע המאבק לבטיחות בדרכים. הנתונים מראים תופעות הפוכות הסותרות זו את זו: מצד אחד יש ירידה בכמות התאונות, אך מצד שני יש עלייה במספר ההרוגים מתאונות דרכים.
מצד אחד קיימת ירידה במספר הנפגעים מאופניים חשמליים, אך מצד שני יש עלייה בנפגעים מתאונות שבהם מעורבים קורקינטים חשמליים. צריך לבדוק האם החקיקה שחוקקה לפני שנתיים מסייעת או פוגעת.
הצלחתה של החקיקה
לפני כשנתיים תוקן החוק המאפשר לבני-נוער עד גיל 16 לרכב על קורקינטים ואופניים חשמליים תוך שיש ברשותם היתר מיוחד הכפוף למעבר מבחן תיאוריה.
בגיל 16 חייב הגוזל הקטן לעבור מבחן תיאוריה, אחרת אסור לו לרכב על מכשירים אלו. בתל אביב עצמה חולקו מתחילת השנה האזרחית 18,634 דוחות בגין נהיגה אסורה על כלי-רכב חשמלי כאשר 10,000 דוחות חולקו לאלו שנוהגים בקורקינט החשמלי.
נשאלת השאלה: האם בעקבות מתן הדוח הנהיגה הפכה להיות זהירה יותר? התשובה לשאלה היא כמובן לא. כאשר הם רוכבים על המדרכה לרוב הם מסכנים את הולכי-רגל, מאחר שהם עסוקים בפעילויות שונות שלרכיבה אין שום קשר אליהן.
כך למשל, הם מרכיבים על האופניים 3-2 חברים, מקשיבים למוזיקה, שרים, והם למעשה לא שולטים באופניים או בקורקינט הממונע עליו הם רוכבים.
גם כאשר הם רוכבים על הכביש הם מסכנים את נהגי המכוניות, האוטובוסים, המשאיות בכך שהם חוצים כבישים באור אדום, עוקפים מבלי לעשות חשבון לנהגים האחרים ועוד.
פתרון הבעיה
הפתרון לבעיה זו הוא סלילת שבילי אופניים בערים הגדולות שיפרידו בין הולכי-הרגל לרוכבי האופניים הרגילים או הממונעים.
מאחר שלא תמיד אפשר לרכב מבלי להפריע לזולת, צריך פשוט ללכת ברגל או לחלופין, לנסוע בתחבורה ציבורית (העיקר לא לסכן את הנהגים והולכי-הרגל).
